תמיד הסתדרת אבל מתישהו משהו השתנה.
הכעסים מגיעים מהר יותר.
ה"כן" יוצא אוטומטית גם כשאת כבר ממש עמוסה ומוצפת.
האשמה רודפת אותך יותר מידי פעמים.
ולא, את לא שבורה. את כן, עייפה מלחיות על אוטומט.
עייפה מלרצות את כולם חוץ מעצמך.
עייפה מלהרגיש שאת מגיבה במקום לבחור.
עייפה מהפער בין מי שאת יודעת שאת יכולה להיות למי שאת כרגע.
יש לי בשורה טובה: זה לא חייב להישאר ככה.
ובשביל זה את לא צריכה 'חפירות ארכיאולוגיות' בעבר.
לא צריכה 'ניתוח להשתלת אופי'.
את צריכה להבין איך המוח שלך עובד – ואיך לעבוד איתו, לא נגדו.
למה אני תמיד אומרת כן גם כשאני רוצה להגיד לא?
איך זה שאני יודעת מה נכון לי אבל עושה משהו אחר?
מאיפה הכעסים האלה מגיעים ואיך אפשר לעצור אותם?
האם אפשר באמת לשנות דפוסים שליוו אותי כל החיים?
כמה זמן לוקח לעבור מתגובה אוטומטית לבחירה מודעת?
אז…
אם את מרגישה שאת רצה על אוטומט,
אם נמאס לך להרגיש יותר מידי אשמה,
אם את מוכנה ללמוד איך לבחור במקום להגיב,
או שפשוט התעייפת מלחיות בגרסה לא מעודכנת של עצמך…
הגעת למקום הנכון.
זה אפשרי לשנות, ואני כאן לתת לך יד, אם את רוצה לעשות שיהיה אחרת.
להתייעצות ללא עלות בכל נושא, מוזמנת לכתוב אלי
