מרגישה לבד ? איך ליצור חיבור מחדש לעצמך ולאחרים

השאלה "למה אני מרגישה לבד" היא אחת השאלות הכואבות והמבלבלות ביותר שהרבה נשים עסוקות שואלות את עצמן.

את יושבת בפגישה או בארוחת צהרים מוקפת בקולגות, בחופשה משפחתית או ערב סרט ופיצה בבית עם הילדים והבעל, וגם במפגש חברים בבית קפה, בטיול או במסיבה, והשאלה הזו צפה ועולה: למה אני מרגישה לבד דווקא עכשיו? התחושה הזו של בדידות במצבים לכאורה לא הגיונים, היא פרדוקס שמלווה נשים רבות – מצליחות, מוערכות, מוקפות באנשים – שלמרות הכל תוהות בינן לבין עצמן "למה אני מרגישה לבד כל כך עמוק בפנים?"

רגש הוא מידע פנימי הוא לא אינדיקציה למשהו חיצוני, לכן רוב הסיכויים כשאת מרגישה כיווץ או מתח פנימי ושואלת את עצמך "למה אני מרגישה לבד", זה סימן מהגוף שלך שהגוף שלך שמאותת לך על חוסר שבכלל לא קשור למספר האנשים סביבך. 

הרגש בגוף מאותת לך על חוסר פנימי כלשהו – זה לא איתות שמגיע מהעולם או האנשים שסובבים אותך, זהו איתות של מערכת ההפעלה הפנימית שלך, שאומר שאת כרגע לא מרגישה מספיק  – "אני בסדר" ו"הכל בסדר".

ואני לא מדברת על רגש ביטחון במובן של "ביטחון עצמי" כמו שרגילים לדבר עליו – אם אני "מספיק שווה", "מספיק טובה", "מספיק חכמה", "מספיק יפה" וכו'.

איכות רגש הביטחון הפנימי שלך היא תחושה בסיסית יותר, תחושה שאת מוגנת, שיש לך מקום להיות מי שאת וכמו שאת, תחושה של "אני ב'בית' של עצמי והכל בסדר".

"כשניסינו להבין יחד למה אני מרגישה לבד, זיהיתי דפוס חוזר, אני לא מבקשת עזרה כי אני לא רוצה שיגידו לי "לא" וזה יוכיח לי את התחושה שלי שאני לא מספיק חשובה… אז אני עושה לבד אבל בלב אני כועסת שלא רואים אותי, ושוב אני מרגישה לבד. אחרי שהבנתי שאני סוחבת איתי כמעט באופן קבוע את המחשבה של "אני לא מספיק חשובה", פתאום דברים קיבלו זווית אחרת. הבנתי כמה זה לא הגיוני מה שקורה, וכמה זה לא באמת קשור לאנשים אחרים אלא לעצמי. התחלתי לבקש דברים קטנים, גם מבן הזוג וגם בכלל, גיליתי שהרבה פעמים אומרים לי "כן", וגם אם אומרים לי "לא" אני לומדת לא לקחת את זה כדחייה אישית, לפעמים "לא" זה פשוט "לא". ובסוף אני מרגישה הרבה פחות לבד" (ל.ע.)

למה המוח שלנו מפרש חוסר פנימי כ"אני לבד"? – המוח שלנו נוצר אבולוציונית בהתאמה לתנאי החיים של אבותינו הקדמונים. הסיבה האבולוציונית שבגללה נוצר האיבר המופלא הזה – מוח – הייתה הצורך לסנכרן את מערכות הגוף כדי לשמור אותנו בחיים.

מאחר והגוף האנושי תמיד היה חלש ביחס לסביבת המגורים הטבעית שלנו – איתני הטבע ועולם החי – הקלף ההישרדותי החזק ביותר של אבותינו היה השייכות לשבט. וכדי לשרוד הפרט צריך למצוא דרכים יעילות כדי להיות חלק מה"עדר" שלו.

לפעמים הדרך היעילה להיות חלק היא להיות ה'מנהיגה', לפעמים הדרך היא דווקא להיות ה'פועלת', ה'מגנה', ה'מטפלת' ה'עוזרת', ה'חכמה', ה'משעשעת'… לכולנו אותו אתגר – למצוא דרך להיות חלק, כדי להרגיש מוגנים; השיטה של כל אחד שונה, בהתאם לכישורים האישיים האינטואיטיביים, הדרך האישית תתקבע בסוף לפי מבחן התוצאה, איזו התנהגות היא הכי יעילה בשבילי להיות חלק מה'שבט'.

מאחר והחיווט האבולציוני שלנו הוא למצוא תחושת מוגנות בשייכות לשבט, כשאין לנו את התחושה הנעימה של הביטחון של "אני בסדר, הכול בסדר", המשמעות הזמינה ביותר היא המחשבה האוטומטית של "אני מרגישה לבד" = מרגישה ש: 'לא רואים אותי', 'לא מעריכים אותי', 'לא אוהבים אותי' 'לוקחים אותי כמובן מאליו' או 'אני לא רצויה' – או כל מחשבה דומה מהסגנון הזה.

כשאת לא אוכלת מספיק – בהתאם לצרכים של הגוף שלך – את מרגישה רעב; כשאת לא שותה מספיק – בהתאם לצרכים של הגוף שלך – את מרגישה צמא; הרבה פעמים כשאת לא מרגישה ש"הכל בסדר" מספיק – בהתאם לצרכים של הגוף שלך – את משייכת את זה למחסור שייכות לשבט שלך, והמשמעות שהמוח נותן לזה היא "אני מרגישה לבד". "לבד" זה השם שאנחנו נותנים לתחושות של אי נוחות, כאב, תסכול אולי ייאוש, כשאנחנו חוות "רעב חברתי".

ולכן למשל מנהלת שיווק בחברת הייטק, יכולה להיות ביום מסויים בישיבת צוות עם 15 אנשים, שכולם מחמיאים לה על המצגת שלה, אבל אם היא עוברת במסדרון ורואה שני קולגות שקועים בשיחה פרטית נלהבת, שהיא לא חלק ממנה באותו רגע, 'המוח השבטי' שלה יכול להסביר את תחושת הניתוק כ"מעריכים אותי כ'כלי עבודה' אבל אני לא באמת מעניינת ולא רוצים אותי כ'חלק מהשבט'" וזה מפעיל אזעקת הישרדות פנימית.

אז מה התשובה הנכונה לשאלה "למה אני מרגישה לבד"? – מאחר ותחושות ורגשות הם מדד פנימי ולא חיצוני, השאלה הנכונה יותר לשאול את עצמך כשעולה המחשבה 'למה אני מרגישה לבד' היא 'מה הדבר שהגוף שלי מאותת שחסר לי עכשיו?'

מה המידה של השייכות שדרושה לכל אחת מאיתנו כדי להרגיש שהיא שייכת ולכן בטוחה, זה כבר מנעד אישי רחב. מתאמנת שהגיעה אלי יכלה בקלות לדלג על אירוע חברה שלא הוזמנה אליו, בלי להרגיש בכלל פגועה, אבל אם לא הזמינו אותה לקפה ספונטני של צוות המחלקה בצהריים היא הרגישה לגמרי בחוץ…. ומתאמנת אחרת הרגישה מנותקת ולא נראית באירועים משפחתיים, אם דיברו בעיקר על ילדים (שעדיין לא היו לה) ואף אחד לא התעניין בעבודה שלה.

חלק ירגישו שייכים רק אם הם במרכז תשומת הלב במפגש, וחלק ירגישו שייכים מעצם זה שחשבו עליהם והזמינו אותם למפגש, ואילו אחרים לא ירגישו "לא שייכים" אפילו אם לא הזמינו אותם בכלל… וזה לא קשור לחוזקה או חולשה. זה קשור למידת הבסיס עד כמה הם מרגישים כרגע בטוב בחיים שלהם, באופן כללי.

אני זוכרת שה"אסימון נפל לי" לפני הרבה שנים, כשהייתי אמא בתחילת דרכה. אם היה לי יום טוב במשרד, עם תחושת סיפוק והצלחה וחיבור, כאשר חזרתי לבית מבולגן, הייתי מדלגת על האירוע בקלות, ואם היה לי יום פחות טוב בעבודה, כשחזרתי לבלאגן בבית, מייד היו עולות לי מחשבות של "תמיד אני לבד", "לוקחים אותי כמובן מאליו" "לא רואים אותי" "לאף אחד לא באמת אכפת ממני" ….

הרעב, הכאב וגם תחושת הלבד, הם סממן פיזיולוגי לחוסר. רק שהחוסר שמעורר את תחושת הלבד, הוא לא בהכרח קשור לעומק או לחוזק הקשרים החברתיים שלך, והוא גם לא הוכחה עד כמה אכפת לאנשים ממך, ועד כמה את רצויה – החוסר הוא בתחושות הפנימיות שלך עם עצמך.

רגש של 'לבד' פחות קשור לכמות האנשים שסביבך, והרבה יותר קשור לרמת השלווה האישית שלך, הסיפוק הפנימי, התחושה שאת באופן כללי 'בטוב'. התשובה לשאלה שלך "למה אני מרגישה לבד" קשורה מאוד למדד של עד כמה הצרכים שלך מלאים, ועד כמה את מרגישה חסרת ודאות, או מרוקנת באופן כללי בתקופה זו של חייך.