מה עושים כשהצלחה מקצועית יוצרת תחושה של מרחק רגשי? - אימון אישי לחיים בדגש רגשי
קצר ולעניין:
את עושה הכול נכון – מצליחה, מתפקדת, מוערכת.
ובכל זאת, עמוק בפנים, יש תחושת ריחוק. כאילו משהו חסר.
♥ הפער הרגשי
נשים רבות בעמדות השפעה חוות פער בין הערכה מבחוץ לתחושת חיבור מבפנים.
"אני מוערכת, אבל לא באמת רואים אותי. לא באמת אוהבים אותי."
♥ הסיבה
דפוס מנטלי שנוצר בילדות
"אם אהיה מוערכת = אהיה שייכת = אהיה מוגנת."
הדפוס – שהוכיח את עצמו בעבר – מצמצם את מרחב האפשרויות שלך בהווה.
♥ המצב כרגע
פעילות יתר של "קולטן אותות הערכה" ופעילות חסר של "קולטן אותות אהבה"
ריחוק רגשי וקשרים שטחיים
קושי לבקש את מה שבאמת חשוב לך
♥ הפתרון
אימון אישי לחיים בדגש רגשי – במודל 4 הצעדים:
עוצרת – מזהה את התחושה ומפסיקה את האוטומט
בוחנת – מה באמת חסר לי?
בוחרת – תגובה חדשה שמקרבת למה שחשוב לי
פועלת – יוצרת שינוי דרך בחירה מודעת
♥ התוצאה
חיים שבהם את גם מוערכת וגם אהובה,
גם מצליחה וגם מחוברת,
עם יותר שקט, קרבה ותחושת שלמות.
וקצת בהרחבה
אימון אישי לחיים בדגש רגשי הוא דרך להבין מה באמת מפעיל אותנו מבפנים, ולא רק ניסיון להתמקד בשיפור התפקוד. שיפור התוצאות ואיכות החיים הם תוצאה של המיקוד הרגשי המחודש.
לא מעט נשים מרגישות שהן עושות "הכול נכון" – מצליחות, מתפקדות, מוערכות בעבודה, נחשבות "חזקות", "תורמות", "אחראיות". ועדיין, עמוק בפנים, משהו לא בדיוק כמו שהיו רוצות. לפעמים קשה לשים את האצבע על הניואנס המדויק של מה חסר, והתחושה לרוב היא ש'לא רואים אותי באמת, את האדם מאחורי התפקיד', וש'הכול בסדר – אני פשוט כנראה "אדם לא אהיב"'.
רבות מהמנהלות והנשים בעמדות השפעה שפגשתי במסגרת עבודתי כמאמנת אישית לחיים מתארות תחושה שהן כל הזמן ב"תפקיד". הן יודעות שהן טובות, מוכשרות ומצליחות. הן יודעות שמעריכים אותן, ויחד עם זאת מרגישות שמשהו חסר. בשורה התחתונה הן חשות מוצלחות אך לא מספיק מחוברות ולא באמת אהובות.
בנקודה הזו, אימון אישי לחיים יכול להוות מפתח להבנה עמוקה יותר של החוסר האמיתי. לא רק ברמה החיצונית של עוד הצלחה או הישג, אלא ברמה הפנימית של קרבה, חיבור ומשמעות. התהליך מייצר מרחב שבו אפשר להניח לרגע את "הדמות החזקה", ולהתחיל להקשיב למה שזקוק לתשומת לב ולחיבור אמיתי.
לפעמים ההרגשה היא שמבחינה מקצועית, הכל עובד כמו שעון – הצוות משיג תוצאות מרשימות, את מקבלת הערכה מההנהלה הבכירה, הקריירה במסלול נסיקה, ולמרות זאת מתחת לפני השטח, הקשרים עם אנשים שטחיים ומרוחקים, והתוצאה היא תחושת בדידות הולכת וגוברת.
הפער המשמעותי בין ההערכה המקצועית לבין תחושת חוסר הקרבה היא תופעה שאני שומעת עליה בעיקר מנשים מצליחות. נשים שבמבט ראשון נראה שיש להן הכל 'לפי הספר' – בית, משפחה, קריירה, הצלחה.
בסופו של דבר, בגלל החוסר בקרבה, הן מרגישות תלישות, שקיפות, חוסר שייכות. שאין להן באמת מקום או קשרים אותנטיים. שלא באמת אכפת מהן כבני אדם, ושהערך שלהן הוא רק פונקציה של התפקיד, ההצלחה או התרומה לאחרים.
בדיוק כאן נכנס אימון אישי לחיים – לא כפתרון קסם, אלא כמרחב לזיהוי הפער, הבנת מקורותיו, ובניית חיבור פנימי שמוביל לקרבה אמיתית עם עצמך ועם אחרים. השלב הראשון בדרך לשינוי תחושת הניתוק – הפנימי והחיצוני – הוא זיהוי המנגנון הפנימי שמייצר אותו.
לעצור את האוטומט: איך להיות לעצמך מאמנת אישית לחיים אותם את רוצה, ולהחזיר לעצמך את חופש הבחירה
הִזָּכְרִי – מתי את מרגישה שיש לך יד, רגל או ראש? כשיש בהם כאב.
את לא מרגישה את הרגל שלך כשהיא בריאה ושלמה. את מתחילה להרגיש אותה, כשיש איזה כאב או חוסר נוחות כלשהי.
כאב הוא רגש, וכל רגש הוא מנגנון פנימי של המוח שנועד לספק לנו מידע על מצבנו הפיזי והנפשי.
כנשים, התרגלנו לא פעם להדחיק, להתעלם או "להתנהל מעל הרגש" – ובניסיון שלי כמאמנת אישית לחיים, אני רואה שוב ושוב איך נשים רבות מתרחקות מהקול הפנימי הזה, במקום להקשיב לו.
רגש הוא לא בוחן מציאות חיצונית מהימן. רגש הוא כן בוחן מציאות פנימית.
כשאת חווה רגש לא נעים – ריחוק, בדידות, חוסר אונים, חוסר שקט או כל רגש אחר – זה סימן בשבילך להפנות תשומת לב לבדיקה פנימית:
מה חסר לי כרגע? מה דורש ממני תשומת לב? מה דורש התייחסות, שינוי או טיפול?
מאז שהפכתי להיות מאמנת אישית לחיים בדגש על אימון רגשי, התחדדה בי ההבנה שאחד האתגרים המרכזיים של נשים בעמדות מפתח הוא למצוא איזון בין היכולת להיות מוערכת מקצועית לבין התחושה של חיבור ושייכות.
המסע הזה מתחיל בהכרה עמוקה שאפשר להחזיק גם וגם – להיות מובילה וגם רגישה, להציב גבולות ברורים ועדיין לטפח קרבה, לקבל החלטות קשות ולשמור על לב פתוח.
כשהפער בין הערכה חיצונית לבין תחושת השייכות הולך ומעמיק – הרבה נשים מוצאות את עצמן במעגלים של תגובה אוטומטית: מתרחקות עוד יותר, נשאבותה לעבודה, או מאבדות אמונה ביכולת ליצור חיבור אמיתי.
מהניסיון הפרטי של חיי האישיים, וגם מהניסיון המקצועי בתור מאמנת אישית לחיים, אני יודעת שיש דרך אחרת – כזו שעוברת דרך הקשבה לעצמנו ויצירת בחירה חדשה.
במסע הפרטי שלי, גיליתי שמה שעובד לי הוא מודל יישומי ורציונלי בן 4 שלבים – עוצרת, בוחנת, בוחרת, פועלת – שעזר ועוזר לי לצאת מהמעגל הזה של מיקוד פנימי בהערכה לעבר אפשרות החיבור מהלב, וחזרה לתחושת שליטה, קרבה ומשמעות גדולים יותר.
התחלתי להיות מאמנת אישית לחיים של עצמי, וזה עבד.
מאז שהפכתי מאמנת אישית לחיים לנשים, אני משתפת במודל הזה כל אחת שמגיעה לתהליך ליווי – גיליתי שהוא יעיל במיוחד ברגעים שבהם היא מרגישה "מוערכת אבל לא אהובה".
עוצרת – בוחנת – בוחרת – פועלת.
- עוצרת: זיהוי התחושה שאת קוראת לה "מרחק רגשי" או "לא אהובה".
הבנה שזו לא אמת על המציאות, אלא מידע פנימי שדורש התייחסות. - בוחנת: התבוננות ללא הסברים אוטומטיים. מה באמת אני מרגישה? מה הצורך שמבקש מענה?
- בוחרת: בחירה מודעת בתגובה שתקדם אותך. מה יביא אותי למה שאני רוצה באמת?
- פועלת: פעולה אמיצה, גם אם היא שונה מההרגל. מתוך מודעות, מתוך בחירה.
מנהלת שהגיעה אליי, החליטה להיות מאמנת אישית לחיים של עצמה.
היא בחרה ליישם את המודל ברגעים בהם הרגישה את הפער הזה – בין הצלחה מקצועית לבין תחושת חיבור.
היא התחילה לשים לב באילו מצבים שחוזרים על עצמם התחושה הזאת עולה. במקום להמשיך להוביל את הצוות בעיקר דרך משימות, תכנון וביצועים – היא בחרה להתקרב. כצעד ראשון, היא התחייבה לעצמה לפתוח כל ישיבת צוות במשפט אישי, שיתוף או שאלה שמזמינה חיבור. בהמשך, היא התחילה לשים לב לרגעים הקטנים של אינטראקציה – ולהתייחס אליהם כהזדמנות לקרבה, לא רק לניהול. היא יזמה פגישות אישיות עם כל אחת ואחד מאנשי הצוות, לא רק כדי לבדוק התקדמות מקצועית, אלא כדי להבין מה עובר עליהם באמת. היא הרשתה לעצמה לחשוף גם צדדים אישיים יותר – רגשות ולבטים.
השינוי שלה הניע שינוי ביחסים, והשפיע על האווירה בצוות גם. היא סיפרה לי שבנקודות האלו, היא הרגישה בפעם הראשונה שהיא לא רק מנהלת, אלא גם מאמנת אישית לחיים – של אחרים, אבל בעיקר של עצמה.
נוירופלסטיות בשלושה ימים: אימון אישי לחיים דרך כוח השפה הפנימית - איך להיות המאמנת האישית של עצמך
פרופ' אנדרו הוברמן הוא מדען מוח אמריקאי, מרצה בכיר לנוירוביולוגיה ואופתמולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד, ומנחה הפודקאסט הפופולרי "Huberman Lab".
פרופ' הוברמן מסביר את הקשר בין אימון אישי לחיים, נוירופלסטיות (גמישות מוחית) ושינוי ביולוגי ממשי, לא רק פסיכולוגי. הוא מסביר כיצד שינוי מכוון באופן שבו אנו מדברים עם עצמנו, משפיע על כימיית המוח ומפעיל אזורים מוחיים האחראים על מודעות עצמית, ויסות רגשי ומוטיבציה. ומציע תרגיל של שלושה ימים לחוות שינוי ראשוני כאשר עצם הדיבור הפנימי מייצר מנגנון קריטי לניהול עצמי ורוגע.
דפוס מנטלי – לא האמת עלייך: אימון לחיים שמזהה את ההרגלים הרגשיים ועוזר לבנות חדשים
האם אי פעם עצרת לחשב למה בעצם את מרגישה "מוערכת אבל לא אהובה" באופן כל כך עקבי?
למה התחושה הזו צצה שוב ושוב, בסיטואציות שונות ועם אנשים שונים?
זו לא תחושה מקרית וגם לא בהכרח משקפת את המציאות האובייקטיבית. סיכוי גבוה שזה דפוס מנטלי, הרגל רגשי ישן שהתפתח כמנגנון הגנה – והיום מצמם את קשת האפשרויות שלך.
בתהליכי אימון לחיים, אנו מגלות שוב ושוב כיצד דפוסים רגשיים נוצרים מהתמודדות עם חוויות חברתיות מוקדמות.
בני אדם הם בבסיס יונקים שבטיים, אבולוציונית הם לא יכלו לשרוד לבד, ולכן המשימה הכי חשובה של כל 'גור אדם' – כפי שהיתה משחר ההיסטוריה האנושית, ועודנה עכשיו (כי אנחנו מסתובבים היום במאה ה- 21 עם מוח שנוצר וחווט אבולציונית בימי האדם הקדמון) – היא למצוא את הדרכים הכי יעילות בשבילו להתחבר לאנשים אחרים, ולהשתייך לשבט שאליו נולד.
לכן ילדה קטנה שסט הכשרונות הטבעי שלה, למשל תחושת יעילות, מסוגלות, יכולת הנהגה, לקיחת אחריות, ביצוע משימות…. מצאה שהדרך הכי יעילה ומהירה בשבילה להשתייך למעגל השבטי שאליו היא נולדה הוא להיות "מועילה" או "טובה".
מרגע שהיא מצאה, באופן לא מודע מה "הקלף המנצח" שלה, שעובד לה הכי יעיל ומביא תוצאות מצויינות, היא מפתחת אסטרטגיה: "אם אהיה מוערכת על מה שאני עושה, אני אהיה שייכת, ואם אהיה שייכת אני מוגנת".
המוח למד משוואה פשוטה קונקרטית: "תהיי מועילה = תהיי רצויה = תהיי מוגנת."
עם השנים, האסטרטגיה הזו הופכת לאוטומט – מנגנון לא מודע שמניע אותנו. וגם מספק לנו תוצאות מעולות. לכן אנחנו מתרגלות לנתב את האנרגיה שלנו בלהיות טובות, יעילות, מועילות ומוערכות, והתוצאה, אכן מספקת, יש לנו מקום ברור ב"שבט", אנחנו אכן משמעותיות, מוערכות וחזקות.
הענין הוא שבגלל שזה הערוץ המרכזי, שלא לומר היחיד, שאנחנו משקיעות בו ביצירת קשרים עם הסביבה, התוצאה יוצרת לופ:
אנחנו פועלות עוד ועוד לעשות, ולהצליח, במקביל המוח שלנו מיומן מאוד בזיהוי וקליטה של אותות הערכה (וגם רגישות גבוהה לסכנת "חוסר הערכה")
כל התחום הרגשי של חיבור אנושי, שלא קשור לעשייה, לא מקבל תשומת לב, ולכן לאט לאט הוא לא מזהה אותות לקיומו, ולא מתייג אותם ככאלה, "הקולטן" הזה במוח, לא פעיל ולכן גם לא מיומן… מנעד הרגשות הנעימים והלא נעימים שלנו, עובר בעיקר, ולפעמים אפילו, אך ורק, דרך הפילטר של "הערכה/חוסר הערכה"…
עם הזמן, ודווקא כאשר אנחנו בטוחות יותר במקום שלנו, ואין לנו צורך דחוף כל כך במגננון ההגנה הזה של "להיות רצויה", מתעוררת פתאום התחושה הזאת של חוסר בקשר שלא מותנה בהיותנו "מוצלחות" =מועילות, משמעותיות ותורמות לסביבה..
דפוס שפעם שימש כמנגנון הגנה יעיל עבורך כילדה, הפך למכשול משמעותי בחייך כאישה בוגרת. הוא:
♦ מסיט את הפוקוס שלך – במקום להתמקד באפשרות שלך לתחזק קשרים של חיבור מלב אל לב, את שקועה ברוטינה של עשייה והישגים.
♦ יוצר מרחק – הצורך המתמיד להיות "מוערכת" גורם לך לשמור על חזית מושלמת, שמונעת מאחרים להתחבר אלייך ברמה עמוקה יותר.
♦ מייצר מעגל קסמים שלילי – ככל שאת מרגישה פחות אהובה, את משקיעה יותר בלהיות מוערכת, מה שמרחיק אותך עוד יותר מהקרבה שאת באמת רוצה.
♦ מונע ממך לבקש מה שאת באמת צריכה – במקום לבקש ישירות חיבור, אינטימות או תשומת לב רגשית, את פועלת מתוך מיקוד של הכרה בעשייה שלך.
לפרק את הדפוס ולהרגיש שלמה, גישה של מאמנים לחיים בדגש רגשי
הבשורה הטובה היא שבעזרת תהליך שמובילים מאמנים לחיים בדגש רגשי, ניתן להתחיל לפרק את הדפוס הזה ולבנות הרגלים רגשיים חדשים, שמתאימים למי שאת היום.
מדובר בתהליך מודע, מדויק, שמתבצע בשלושה שלבים מרכזיים:
לזהות את הדפוס בזמן אמת – לפתח מודעות לרגעים שבהם הדפוס מופעל אוטומטית, ברגעים של ריחוק רגשי, חיפוש אחר הערכה, או צורך עז להוכיח.
לא להאמין לדפוס אוטומטית – לפתח יכולת להטיל ספק במחשבה השורשית ש"אם לא אהיה מוערכת – לא אהיה אהובה". מאמנים לחיים יודעים לזהות את המחשבות האלה ולעזור לך להתבונן בהן בעיניים חדשות.
לבחור תגובה חדשה – במקום לפעול על אוטומט, ללמוד להגיב אחרת: באופן שמשרת אותך, את הצרכים שלך, ואת החיבור שאת מחפשת עם עצמך ועם אחרים.
בתהליכים שמנחים מאמנים לחיים בדגש רגשי, אנחנו לא מנסים "לתקן אותך" או "לעצב אותך מחדש", אלא להחזיר לך את היכולת לבחור – להוביל את עצמך מתוך מודעות ובחמלה.
אחת התובנות המשמעותיות ביותר בתהליכים עם מאמנים לחיים בדגש רגשי היא ההבנה שלא צריך לבחור בין להיות מוערכת לבין להרגיש אהובה ומחוברת.
הדפוס הישן גרם לך אולי לחשוב שאלה שתי אפשרויות סותרות – אבל האמת היא שהן משלימות.
המטרה של תהליך עם מאמנים לחיים בדגש רגשי היא להחזיר אותך לנקודת איזון שבה את גם מצליחה, גם משפיעה – וגם מרגישה מחוברת שייכת, וחשובה בדיוק כמו שאת.
מבט מבפנים: מה קורה בתוך תהליך עם מאמן אישי לחיים?
מרחב בטוח לחשיפות – דווקא לנשים חזקות
אחת האירוניוֹת המפתיעות בעבודה שלי כמאמנת אישית לחיים היא שדווקא הנשים שנראות הכי חזקות כלפי חוץ – אלו שמחזיקות משפחות, קריירות וקהילות – הן אלו שזקוקות יותר מכל למרחב בטוח שבו יוכלו להיות הן עצמן.
כמו שכל מאמן אישי לחיים יודע, הכוח האמיתי טמון ביכולת לאפשר לרגע של חשיפות וסיכוי לפגיעוּת להתקיים – לא כעדות לחולשה, אלא כהוכחה לעומק ולעוצמה שבלב.
ללמוד לשים את השריון בצד – ולהתחיל להקשיב פנימה
בתהליך שאני עוברת עם נשים במסגרת אימון אישי לחיים, אנחנו יוצרות יחד מרחב שבו מותר להניח – לא לוותר לתמיד – רק לרגע, את התפקיד, הדרישה, המצוינות. זהו מרחב שבו אפשר לבדוק מה באמת קורה בפנים – מה חסר, מה מבקש שינוי, ואיזה קול פנימי לא מקבל מקום.
בזכות הליווי הצמוד של מאמן אישי לחיים, מתפתחת היכולת לבחור תגובה חדשה ולבנות תנועה פנימית אחרת – גם מול עצמך, וגם מול העולם.
חיבור פנימי יוצר חיבור חיצוני
בלב כל תהליך של אימון אישי לחיים עומד הקשר בין איך שאת חווה את עצמך מבפנים לבין איך שאת נתפסת מבחוץ.
כשיש פער – בין תחושת הערכה חיצונית לבין ריק פנימי של קרבה – זהו המקום שמצביע על הצורך בחיבור מחודש. באמצעות עבודה רגשית ממוקדת במסגרת אימון אישי לחיים, נוצרת תנועה שמאחדת בין החלקים:
הקשבה לקול הפנימי שלך.
ביטוי אותנטי במילים ובמעשים.
הצבת גבולות מתוך חיבור.
ובקשה ישירה למה שחשוב לך באמת.
להיות שלמה – בלי לוותר על אף צד
המטרה של תהליך עם מאמן אישי לחיים היא לא לתקן אותך – אלא לשחרר אותך.
בתוך כל אחת מאיתנו כבר קיימת היכולת להיות גם מקצועית, חזקה, אפקטיבית – וגם רכה, קרובה, ומחוברת.
אימון אישי לחיים עוזר לך לזכור שמותר לך לרצות את שניהם. לא לבחור בין עשייה לקרבה, לא להכריע בין הצלחה לאותנטיות – אלא פשוט להיות מלאה גם וגם.
להיות מוערכת על מה שאת עושה, ואהובה על מי שאת. זה חופש רגשי אמיתי – שמתחיל כשאת מוכנה לראות את עצמך אחרת.
ואם את שם – אני כאן.
