איך להיות אמא טובה כמו שאת באמת רוצה
קצר ולעניין:
יש אינסוף דעות סותרות על איך להיות אמא טובה.
המוח אוהב חוקים והשוואות, אבל הן דוחפות לאוטומט ול“אני לא מספיק”.
האמת הפשוטה היא שאין דרך אחת נכונה.
כשאת מפסיקה למדוד את עצמך לפי אחרים ומגלה את סגנון האימהות הייחודי שלך, מותאם למי שאת, לילדים שלך ולמציאות בבית – את הופכת לאמא טובה בדיוק בשבילם.
למה כל אמא יכולה להיות אמא טובה כאשר היא תגלה את סגנון האימהות הייחודי שלה
יש אג'נדות רבות שונות ולעיתים ממש הפוכות, בתשובה לשאלה איך להיות אמא טובה.
והאמת היא שאין באמת דרך אחת נכונה להיות אמא טובה.
בתחילת המאה ה- 20 הגישה הרווחת הייתה שצריך לנהל את הילדים ולשלוט בהם, לנהוג בנוקשות, היצמדות לחוקים וכללים קבועים,
בערך באמצע המאה הקודמת, הגיע ד'ר ספוק עם גישה מהפכנית שהמוטו שלה היה "אתם יודעים יותר ממה שאתם חושבים” גישה שמעצימה את האינטואיציה ההורית ומעדיפה אותה על פני רשימת חוקים נוקשים, ואג'נדה שצריך לשלוט בילד.
העניין הוא שהמוח שלנו רגיל לחפש "חוקים" ודפוסים חוזרים, יותר קל לו על כללים ל שחור ולן, יש בזה הרבה סדר, ואין צורך להשקיע מאמצים בלחשוב כל פעם מחדש איך נכון להתנהג.
בנוסף המוח שלנו, עוסק בהשוואות, בלמידה חברתית, בחיקוי. במיוחד בעידן של רשתות חברתיות ו"אמהות אינסטגרם", כאשר אנשים מציגים רק את התמונות הפוטוגניות ביותר, אלו שמייצרות רושם מסוים, קל מאוד ליפול לציון עצמי של "אני לא מספיק" במקצוע של "להיות אמא טובה".
הרבה פעמים הקושי שלך הוא כשאת מתנהלת על אוטומט, במקום להיות קשובה לאינסטינקטים ולצרכים הפנימיים שלך.
כשחברה אומרת "אני לעולם לא נותנת לילדים שלי מסכים" ואת מרגישה אשמה שהילדים שלך צופים בטלוויזיה בזמן שאת מכינה ארוחת ערב; או כשאת קוראת מאמר על "חשיבות הזמן האיכותי" ומרגישה שנכשלת כי אתמול היית עייפה מדי לשחק. ההשוואות האלה מרחיקות אותך מהמקום הפשוט של להיות אמא טובה.
הסוד הוא שסגנון האימהות שלך נבנה מהשילוב הייחודי של מי שאת, מי הם הילדים שלך, ומה הנסיבות של החיים שלכם. אם את אמא עובדת שחוזרת הביתה מותשת – אולי הדרך שלך להיות אמא טובה היא לקרוא סיפור לפני השינה בקול רגוע, גם אם לא היה לך כוח למשחקי תפקידים. אם את אמא שאוהבת סדר, גם אם זה נראה "נוקשה" לאמא אחרת, יתכן שלך חשוב ללמד את הילדים אחריות דרך ניהול שגרה ברורה, ולכן מבחינתך זו הדרך שלך להיות אמא טובה.
איך להיות אמא טובה יותר מבפנים? מעבר מהרגל ביקורתיות להרגל הבנה ותמיכה
לפני שמחפשים “טיפים להורות”, כדאי להתחיל מהקול הפנימי שמלווה אותך מהבוקר עד הלילה.
אם את שואלת את עצמך איך להיות אמא טובה יותר, המקום הראשון להשקיע בו הוא היחס שלך אלייך: לא כי זה “נחמד”, אלא כי זה משנה בפועל את איכות הנוכחות שלך עם הילדים.
בטעות אנחנו חושבות שביקורת עצמית כרונית תעזור לנו לשפר את עצמנו – אבל בפועל, ביקורת עצמית, בעיקר אם היא כרונית, משאירה אותך כל הזמן במצב של "אזעקת חירום", מצמצמת את טווח הסבלנות והבחירה, ומכניסה אותך לאוטומטים.
כשאנחנו בעומס ובשיפוט, הפונקציות הניהוליות שלנו (תכנון, ויסות, פרספקטיבה) עובדות פחות יעיל; וכשאין ויסות—יש יותר צעקות, פחות הקשבה ופחות חיבור.
קול תומך לא אומר לוותר על הסטנדרטים או הערכים שלך.
קול תומך מתמקד בהבנת המציאות ובכוונה להתקדם, במקום להיתקע בהלקאה עצמית ומחשבה איפה וכמה את "לא בסדר".
קול תומך מתחיל מלזהות צורך: עייפות, לחץ, רעב… נותן לו שם, ומנסח צעד קטן וישים שמכבד גם אותך וגם אותם.
זה ההבדל בין “נכשלתי שוב” לבין “הייתי בעומס, ומחר אתכנן אחרת את הזמן לקראת אחר הצהרים”.
ככה מתרגמים את השאלה איך להיות אמא טובה יותר מרעיון כללי לפעולות קטנות שעובדות.
למשל:
- בוקר לחוץ שוב קורנפלקס במקום ירקות :
הרגל ביקורתיות: “אני אמא גרועה, אפילו ארוחת בוקר נורמלית אין.”
הרגל קול תומך: “בוקר עמוס. היום הלכתי על פשוט כדי להגיע בזמן. בסופ״ש נכין יחד מאפינס/פירות חתוכים למקרר.” - שוב לא הגעת לבדוק שיעורים:
הרגל ביקורתיות: “שוב הזנחתי, אני לא משקיעה מספיק.”
הרגל קול תומך: “הערב בחרתי זמן ביחד בלי לחץ. מחר נקדיש 15 דקות ממוקדות אחרי ארוחת ערב.” - שוב צעקות לפני מקלחות:
הרגל ביקורתיות: “אני בלתי נסבלת, אין לי שליטה.”
הרגל קול תומך: “אני עייפה. אני אקח כמה נשימות עמוקות בחדר ואז אחזור ואנסח גבול רגוע.”
רעיון שיכול לעזור הוא כרטיסית חמישיית משפטי עוגן מוכנים לשימוש להדביק על המקרר, תזכורת עצמית באמצע הסערה איך להיות אמא טובה יותר בלי דרמה.
- “עשיתי הכי טוב שיכולתי עם המשאבים של היום.”
- “אני אנושית ולומדת – גם זו הורות טובה.”
- “ברגעים קשים אני בוחרת צעד קטן, לא מושלמות.”
- “כבוד לעצמי = כבוד גם אליהם.”
- “עצירה, כוס מים, נשימה – ואז החלטה.”
הקול שבו את מדברת לעצמך הוא המיקרופון שמגביר את הנוכחות שלך בבית. כשהקול תומך, ברור ומכבד – את רגועה יותר, בוחרת רציונלית יותר, זו בדיוק הפרקטיקה של איך להיות אמא טובה יותר לאורך זמן, לא בזכות שלמות, אלא בזכות אנושיות אמפתית.
אמא טובה יותר היא אמא שטובה בלתקן את הטעויות שלה, הבלתי נמנעות, ביחסים עם הילדים
בקי קנדי, פסיכולוגית קלינית. המומחיות שלה לעזור לאנשים להיות הורים טובים יותר. בהרצאה זו היא מסבירה איך להיות אמא טובה יותר קשור לתיקון טעויות, ולא ללהיות מושלמת. "אמא טובה מספיק" היא לא אמא מושלמת שלא טועה, אלא אמא ש**"טובה בלתקן"** את הטעויות הבלתי נמנעות המתרחשות במערכות יחסים, ובכך היא מונעת מהילד לפתח האשמה עצמית ומחזירה תחושות של ביטחון וחיבור.
למה אמא 'טובה מספיק' היא התשובה שעובדת באמת לשאלה איך להיות אמא טובה יותר
הנושא של איך להיות אמא טובה יותר מעסיק אותנו הנשים כבר שנים רבות.
את המושג "אמא טובה מספיק" ניסח הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט באמצע המאה הקודמת, ובזמנו הגישה הזאת הייתה ממש מהפכנית.
וינקוט אמר שילדים לא צריכים אמא מושלמת – הם צריכים אמא שנמצאת שם, מגיבה לצרכים שלהם ברוב המקרים, ומסוגלת לתקן את עצמה כשהיא טועה. זו פרקטיקה יומיומית של איך להיות אמא טובה יותר בלי לרדוף אחרי שלמות.
חשבי על זה: אם היית מושלמת, איך הילדים שלך היו לומדים להתמודד עם אכזבות? איך הם היו מפתחים יכולת לפתור בעיות? איך הם היו לומדים שאנשים יכולים לטעות ועדיין להיות אהובים?
כשאת "טובה מספיק", את מלמדת את הילדים שלך שיעורי חיים יקרי ערך. כשאת אומרת "סליחה, צעקתי כי הייתי לחוצה, אני מצטערת על התגובה הזאת, הייתי מעדיפה להגיב בצורה שקולה יותר" – את מלמדת אחריות רגשית.
כשאת אומרת "אני לא יודעת את התשובה, בואו נחפש יחד" – את מלמדת שאין צורך לדעת הכול.
כשאת אומרת "אני עייפה מדי לשחק עכשיו, אבל נעשה משהו כיף אחר כך" – את מלמדת גבולות אנושיים.
זו תשובה מעשית לשאלה איך להיות אמא טובה יותר בתוך המציאות שלך, וגם שלהם.
תפקיד ההורה הוא להכין את הילד, ככל יכולתו, לחיים האמיתיים. בחיים האמיתיים יש מצבים מלחיצים, גם הם יעשו טעויות ולא ידעו את כל התשובות, המטרה היא לשמש דוגמא לילד להתמודדות עם מציאות ריאלית, מתוך חתירה לתגובות שקולות, תגובות שמגיעות מבחירה, וגם כאשר התגובות לא שקולות, לקחת אחריות עליהן, לא מתוך אשמה, אלא מתוך הבנה שאנחנו כולנו לא מושלמים, ולעולם לא נהיה, אבל אנחנו רוצים לשאוף לטפח את היכולות האישיות שלנו עוד ועוד.
זהו אימון תמידי, בלהיות ולהגיב בתור ה"גרסה" הכי טובה של עצמי, שהייתי רוצה להיות בעולם אידיאלי. ולהבין שזוהי דרך לצעוד בה בחיים שלנו, ולא איזשהו יעד סופי להגיע אליו.
זה לא סוד שאין אפשרות להיות מושלמת, והדרישה העצמית להיות כזאת יוצרת לחץ, חרדה, ותחושה של כישלון תמידי; וכשאת לחוצה וחרדה, הילדים מרגישים את זה ומתחילים להאמין שגם הם צריכים להיות מושלמים.
כשאת מקבלת את עצמך כ"טובה מספיק", את משדרת רוגע וביטחון. את מראה לילדים שאפשר לחיות חיים מלאים ומספקים בלי להיות מושלמים; את מלמדת אותם שהערך שלהם לא תלוי בהישגים אלא במי שהם – וזה, בפועל, איך להיות אמא טובה יותר עבורם.
לאף ילד לא יכול להיות הורה שאף פעם לא טועה, אבל כל ילד יכול שיהיה לו הורה שמתקשר איתו, מציב גבולות באכפתיות, ומראה מה עושים אחרי שדברים מתפספסים או לא הולכים לפי התוכניות והציפיות, ללא אשמה וללא דרמה.
אם תתני לעצמך לנהל את הבחירות שלך באמצעות שלושת השאלות הבאות :
מה אני מרגישה כי מה חשוב לי כאן?
מה הילד מרגיש, כי מה חשוב לו?
מה הצעד המספיק-טוב הבא? (פעולה קטנה עכשיו).
תאמני את עצמך לחיות מתוך התכווננות פנימית של חיפוש אחרי "איך להיות אמא טובה יותר", לא כיעד, אלא כדרך חיים, תוכלי להגדיל את תחושת הסיפוק והשלום הפנימי שלך, גם אם את טועה או דברים לא הולכים לפי התכניות.
כוח העל של 'אמא שבוחרת': איך להיות אמא טובה שמחוברת גם לעצמה משפיע על כל המשפחה
כשאת עוברת מ"מה אמא טובה צריכה לעשות" ל"מה אני בוחרת לעשות", משהו אחר קורה.
אם את שואלת את עצמך איך להיות אמא טובה בלי לאבד את עצמך – התשובה מתחילה בבחירה מודעת. הילדים מרגישים את השקט הפנימי שלך ונרגעים, בן הזוג רואה אותך יותר מרוצה ופחות מתוחה, והכי חשוב – את חוזרת להרגיש כמו עצמך.
המעבר מ"אוטומט" ל"בחירה" הוא אחד השינויים החזקים ביותר שאמא יכולה לעשות – וזו תשובה פרקטית לשאלה איך להיות אמא טובה במציאות של החיים. כשאת פועלת מתוך אוטומט, את מגיבה לפי תבניות ישנות – "אמא טובה צריכה להכין אוכל ביתי", "אמא טובה לא נותנת לילדים לבכות", "אמא טובה צריכה תמיד להיות סבלנית". בבחירה מודעת את שואלת: "מה נכון ואפשרי לי בנסיבות הקיימות עכשיו?"
לפעמים הבחירה הנכונה היא להזמין פיצה כי היה יום ארוך וחשוב יותר לשבת יחד ולדבר. לפעמים הכי טוב שאפשרי הוא שהילד בוכה, כי זו הדרך שלו להתמודד עם תסכול. ולפעמים זו הבחירה לומר "אני צריכה חמש דקות לעצמי" ולהיכנס לחדר לנשום. אלה רגעי "בחירה" שמדגימים בפועל איך להיות אמא טובה: פחות שלמות, יותר התאמה למה שנכון עכשיו.
כשאת בוחרת במודעות, את לוקחת אחריות על החיים שלך: לא קורבן של נסיבות או ציפיות חברתיות, אלא מי שאומרת – "זו הדרך שלי להיות אמא, על בסיס הערכים והכוחות שלי והצרכים של המשפחה שלי." כך את עונה לעצמך, יום-יום, איך להיות אמא טובה שמתאימה בדיוק לבית שלכם.
התוצאה כשאת בוחרת היא שהילדים מרגישים שאת לא פועלת מתוך לחץ אלא מתוך אהבה ובחירה – וזה נותן להם ביטחון עמוק. הילדים יודעים שכשאת איתם, את באמת בוחרת להיות איתם, לא רק ממלאת תפקיד. השיח במשפחה משנה טון פחות "מה צריך", ויותר "מה נכון לנו". במקום לראות אותך מתוסכלת ומותשת מ"כל מה שאת צריכה לעשות", המשפחה רואה אישה שיודעת מה היא רוצה ובוחרת איך לנהל את החיים שלה. זה משנה את כל הדינמיקה במשפחה. בסוף, זו ההגדרה הכי בהירה של איך להיות אמא טובה – אישה שבוחרת בנוכחות כנה, בהבנה ובאיזון שמקרין על כל הבית.
איך ליצור רגעי חיבור (גם כשבבית בלגן) הוא הקסם האמיתי של להיות אמא טובה
הילדים שלך לא יזכרו אם הבית היה מסודר או אם האוכל היה תוצרת בית. הם יזכרו את הרגעים שבהם הרגישו שאת באמת איתם – כשצחקתם יחד, כשחיבקת אותם אחרי יום קשה, כשהקשבת בלי לבדוק טלפון. החיבור הזה קורה כשאת רגועה עם עצמך, לא כשאת מושלמת – וזה בדיוק הסוד של להיות אמא טובה.
רגעי החיבור האמיתיים לא דורשים תכנון מיוחד או השקעה גדולה. הם קורים ברגעים הפשוטים – כשאת מקשיבה לסיפור המשעמם על מה קרה בהפסקה, כשאת צוחקת על בדיחה לא מצחיקה, כשאת יושבת לידו בשקט כשהוא עצוב. אלה הרגעים הקטנים שמגדירים בפועל מה זה להיות אמא טובה.
אבל כדי להיות נוכחת ברגעים האלה, את צריכה שיהיה לך מרווח ומרחב נשימה, שהמיכל הרגשי שלך יהיה מלא. אם הראש עסוק בביקורת על הכלים בכיור, תפספסי את הרגע; ואם את לחוצה מרשימת האינסוף, לא תשמעי באמת את מה שהילד מנסה לומר. וכדי שהמיכל הרגשי שלך יהיה מלא, את צריכה לדעת מה ממלא אותו ומה מרוקן אותו. לדעת למלא את המיכל שלך הוא תנאי בסיסי כדי להיות אמא טובה בחיי היומיום.
ממש כמו בבעיות הספק במתמטיקה (אם את זוכרת מהתיכון…) תמיד הייתה בריכה עם ברז ממלא וברז מרוקן… השאלה האם הבריכה בסוף יותר מלאה או יותר ריקה היא שאלה של איזה ברז חזק יותר – לאיזה ברז יש הספק רב יותר, הממלא או המרוקן? תמיד יהיו ברזים מרוקנים, ותמיד יש מקורות שבאמצעותם ניתן להתמלא. העניין הוא שהברזים המרוקנים הרבה פעמים לא בשליטתנו, אבל למרבה המזל, הברזים הממלאים דווקא כן.
המשימה שלך היא למצוא מהם מקורות ההטענה של המאגר הפנימי שלך, ולהקפיד להתמיד להתחבר אליהם באופן מודע.
מקורות ממלאים הם שינה טובה, פגישה עם אנשים שאת אוהבת, טיול בחוץ, מוזיקה שאת נהנית ממנה, ספורט שממלא אותך אנרגיה. כשאת מפנה זמן למקורות האלה, את בוחרת בפועל להיות אמא טובה, כי את חוזרת אל הילדים שלך מלאה ושקטה. ואז כשהמיכל האנרגטי שלך מלא, הבלגן לא מערער אותך כל כך. ופה נוצרת האפשרות לבחור באמת בחירה מודעת לאן את מפנה את תשומת הלב שלך כרגע. גם אם יש כביסה לקפל או מיילים לענות – תוכלי לבחור, בלב שלם, להיות בנוכחות עם הילדים שלך. חמש דקות של נוכחות מלאה שוות יותר משעה של נוכחות חצויה; זו נוסחה פשוטה להיות אמא טובה גם בימים עמוסים.
ילדים לא צריכים אמא שנמצאת איתם 24/7; אמא שנמצאת פיזית אבל נעדרת מנטלית לא בהכרח הופכת להיות אמא טובה, בתודעה של הילדים. הרבה פעמים מה שילדים צריכים הוא אמא שכשהיא איתם – היא באמת איתם: מסתכלת בעיניים, מקשיבה למה שנאמר (וגם למה שלא), ונוגעת באהבה.
תחשבי על הזיכרונות שלך מהילדות: את כנראה לא זוכרת אם הבית היה מצוחצח או אם האוכל היה אורגני – את זוכרת רגעים, כשאמא שלך חיבקה אותך כשבכית, כשאבא צחק איתך על משהו טיפשי, כשישבתם יחד וסתם דיברתם. אלה הרגעים שבונים את הקשר, שנותנים לילד את התחושה שהוא אהוב ומוערך, וכדי שזה יהיה אפשרי וכדי שתוכלי להיות אמא טובה, חשוב שהמיכל הפנימי שלך יהיה מלא, זה הבסיס.
הדרך להיות אמא טובה מתחילה בהסכמה להיות שלמה עם חוסר המושלמות (גם שלך...)
הדרך להיות אמא טובה מתחילה בלהסכים להיות שלמה עם חוסר המושלמות (גם שלך…).
"שריר הבחירה האימהי" – היכולת לבחור בהבנה, אהבה ובנוכחות במקום בפחד ובביקורת. כשהשריר הזה מתחזק, האימהות הופכת מעבודה קשה לחוויה הרבה יותר מספקת – וזו הליבה של להיות אמא טובה ביומיום.
להיות שלמה עם חוסר המושלמות לא אומר להיות רשלנית או אדישה. זה אומר לקבל שאת אנושית, שיש לך מגבלות, ושזה אנושי. זה אומר להבין שהמושלמות היא אשליה שמרחיקה אותך מהחיים האמיתיים – וזה הבסיס איך להיות אמא טובה גם כשלא הכול מסתדר.
כשאת מקבלת את חוסר המושלמות שלך, את משתחררת מהמרוץ הבלתי אפשרי. את מפסיקה להשוות את עצמך לאמהות אחרות, מפסיקה למדוד את עצמך מול סטנדרטים בלתי אפשריים. את מתחילה לחיות את החיים שלך, עם המשפחה שלך, בדרך שלך.
"שריר הבחירה" הוא הרגל מנטלי שאת יכולה לאמן, באופן מודע.
כל בחירה במודע מחזקת את השריר. ועם הזמן, הבחירות האלה הופכות לטבעיות. ככל שתבחרי יותר בצורה מודעת, בתושמת לב, ולא תתגלגלי באוטומט, כך תגלי שהסבלנות שלך מתארכת.
כשהשריר הזה מתחזק, האימהות הופכת למשהו שאת מנהלת.
בסופו של דבר, להיות אמא טובה לא אומר להיות מושלמת. זה אומר להיות אמיתית. להיות אנושית. זה אומר לדעת שאת עושה את הכי טוב שאת יכולה עם הכלים שיש לך.
הילדים שלך לא צריכים סופר-אמא. הם צריכים אותך – עם כל החוזקות והחולשות שלך, עם הימים הטובים והימים הפחות טובים, עם הצחוק והדמעות. הם צריכים לראות שאפשר לחיות חיים מלאים ומשמעותיים בלי להיות מושלמים.
כשאת מקבלת את עצמך כמו שאת, את נותנת לילדים שלך את המתנה הכי גדולה – את מלמדת אותם לקבל את עצמם. וזו, בסופו של דבר, המורשת הכי חשובה שאמא יכולה להשאיר לילדים שלה.
אז בפעם הבאה כשאת בעומס או בהצפה, והמבקרת הפנימית שלך תתחיל שוב עם הרשימות של הדברים שעשית 'לא מספיק', ותעלה בך שוב השאלה "איך להיות אמא טובה" תזכירי לעצמך: את בדיוק האמא שהילדים שלך צריכים. לא כי את מושלמת, אלא כי את שלהם. ובשבילם זה מה שחשוב באמת.
