הקלף המנצח שלי תמיד היה "אני החכמה".
ואני באמת חכמה. הציונים שלי היו מעולים. תמיד בחרו בי לכל מיני משימות שדורשות חדות לשון ומחשבה. בגלגול המקצועי הקודם שלי הייתי עורכת דין, אפילו טובה. בקיצור הקלף הזה עבד מעולה והביא לי תוצאות מצויינות.
עד כדי כך מעולה, שנוצרה אצלי תלות פנימית לא מודעת, משוואה כזו – שאני אהובה שווה ומוערכת אך ורק אם אני חכמה.
רגשית זו ממש תלות קיומית.
התלות הזאת בקלף המנצח אחראית על המון המון דברים שנמנעתי לעשות; כי איך אני יכולה "להעמיד למבחן" את החכמה שלי? חלילה אני לא אצליח ואז מה???
רגשית זו ממש תחושה של פחד מוות. לא כאילו פחד מוות. ממש ממש פיסית פחד מוות.
כשגליתי את התלות הזאת, הפנימית, יכולתי לבחון מחדש את נכונות המשוואה. בכל רגע ורגע מחדש.
האם באמת יש לי מקום להיות, מקום להשתייך, רק אם אני ה"חכמה"? – האמת שלא. במערות יחסים אני לא אהובה רק אם אני חכמה, אני מכלול, וגם אם אני לא הכי חכמה, יש לי מקום להיות מי שאני. ואני שווה, כי כולנו שווים.
אז מה את אומרת? מה הקלף המנצח שלך?
באילו מקומות את מוותרת או מפספסת בגלל המשוואה שנוצרה לך אתו?
מזמינה אותך לעצור, להתבונן פנימה, ולבחור שוב מחדש את המשוואה שעובדת לך יותר טוב. המשוואה שתאפשר לך לקחת סיכונים, כשזה מה שעומד בדרך להגשמת החלומות שלך, ולחיים שאת באמת רוצה לחיות. המשוואה שתאפשר לך לקפוץ למים העמוקים, מתוך אמונה שאת תסתדרי עם כל מה שיקרה.
המשוואה שעובדת לי הכי טוב היא שיש לי מקום, ומותר לי להיות מי שאני בזכות היותי. זהו.
והיופי שתמיד אפשר לבחור משוואה חדשה, או נוספת. זה חופשי אין על זה הגבלה.
אז מה את אומרת, מה המשוואה שאת בוחרת לך?
