יעל טומשין https://tomashinyael.co.il/ מיקוד רגשי Wed, 07 Sep 2022 14:29:33 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7 https://tomashinyael.co.il/wp-content/uploads/2021/12/cropped-target2-32x32.png יעל טומשין https://tomashinyael.co.il/ 32 32 בדידות היא רגש ולא מציאות https://tomashinyael.co.il/%d7%91%d7%93%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%a8%d7%92%d7%a9-%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa/ https://tomashinyael.co.il/%d7%91%d7%93%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%a8%d7%92%d7%a9-%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa/#respond Wed, 14 Sep 2022 14:25:00 +0000 https://tomashinyael.co.il/?p=859 בדידות היא סימן של הגוף, ממש כמו כאב, צמא, רעב ועייפות, סימן לזה שצורך הישרדותי שלנו לא מתמלא – צורך בחיבור אנושי משמעותי. פעם בעבר הלא כל כך רחוק, לפחות במונחים אבולוציוניים, חיבור אנושי היה אחד המפתחות החשובים להישרדות – חיינו בקהילות והיינו תלויים זה בזה ובלהקה שלנו כדי שיהיה לנו מספיק אוכל, מחסה, והגנה […]

הפוסט בדידות היא רגש ולא מציאות הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
בדידות היא סימן של הגוף, ממש כמו כאב, צמא, רעב ועייפות, סימן לזה שצורך הישרדותי שלנו לא מתמלא – צורך בחיבור אנושי משמעותי.

פעם בעבר הלא כל כך רחוק, לפחות במונחים אבולוציוניים, חיבור אנושי היה אחד המפתחות החשובים להישרדות – חיינו בקהילות והיינו תלויים זה בזה ובלהקה שלנו כדי שיהיה לנו מספיק אוכל, מחסה, והגנה מפני תוקפים. לכן, מבחינת מבנה המוח והתפקוד שלו [ושלנו] החיבור האנושי הוא צורך חיוני ממש כמו חמצן אוכל שתיה ושינה, והוא מתריע – באמצעות יצירת תחושת בדידות – כאשר הצורך הזה לא מתמלא דיו.

התנהגות לא חברתית, לא מתחשבת ולא אכפתית גרמה בימי המערות לדחייה של האדם מהקהילה – ואז זו הייתה סכנת חיים ממשית, לכן המוח פיתח סנסור, ממש כמו פעמון אזעקה, לזיהוי מצבים של דחייה, ולהתריע, באמצעות כאב רגשי, שאנחנו בסכנת דחייה = סכנה הישרדותית, וצריך לשנות משהו בהתנהגות או בגישה ולהתחבר חזרה לשבט.

פעם, כאשר ההישרדות המידית שלנו הייתה אינסטינקטיבית תלויה בצורה הכי פיסית ברורה ואינטואיטיבית בשבט שלנו, לא יכולנו להרשות לעצמנו להתעלם מהכאב שמתריע על חשש מדחייה – לכן חשש מדחייה עבד כנראה ממש טוב כי הוא דחף אותנו לחפש דרכים לחזור להתחבר לשבט, להתאים את עצמנו לחיים קהילתיים. עם הזמן, וההתקדמות של האנושות, החשש ההישרדותי נהיה הרבה פחות ברור ומוחשי, ולכן כאשר הכאב של החשש מדחייה התעורר, לא נדחפנו לחזור לקשר, אלא התחלנו להתמודד אתו, כמו עם כל כאב רגשי אחר, באמצעות ניסיון להדחיק אותו.

נראה שהיום המנגנון הזה של זיהוי סכנת דחייה, איבד את הכוונון הנכון שלו, כי אנשים היום כבר לא חייבים את החברה כצורך הישרדותי טהור מובהק ,לפחות לא במבט ראשון [וזאת אגב טעות, כי מחקרים מוכיחים שבדידות מגדילה את סיכוי למוות מוקדם, יותר מעישון או השמנת יתר – כלומר הסיכון ההישרדותי עדיין קיים, רק שהוא הרבה פחות נראה לעין, ולכן זה מבלבל]. האיתות הזה של הבדידות לא דוחף אותנו לייצר את ההתנהגות שתעזור להתמודד עם הבדידות- שהיא לחפש דרך חזרה להתחבר, למרבה הצער קורה דבר הפוך, אנשים מפרשים לא נכון את המשמעות של האיתות הזה – רגש הבדידות – וככל שהפחד מדחייה כואב יותר, הוא מפחיד יותר, והוא דוחף אנשים להתנהג באופן שמרחיק אותם יותר, כך הבדידות הופכת לתחושה כרונית. וככל שאנחנו מתרגלים תחושה מסוימת כך היא תופסת יותר ויותר מקום בפיסיולוגיה שלנו.

תחשבי על מצבור פתיתי שלג, כדור קטן, שרק מתחיל להתגלגל במורד הר, אם עוצרים אותו בהתחלה, כאשר הוא עדיין קל נוצה, קל להשתלט עליו, לפזר או לעצור אותו. כאשר הוא כבר הרחק במורד ההר, הוא כבר כדור שלג ענקי מאיים וכבד, שיכול בקלות למחוץ אותנו.

אם היינו יודעים לזהות את הניצנים הראשונים של רגש הבדידות, להבין שהמשמעות שלהם היא שאנחנו חוששים מדחייה – שזה חשש הכי טבעי אנושי ונורמלי, ושכולם חווים אותו ברמה כזאת או אחרת, בשלב כלשהו בחייהם – היינו משקיעים זמן ואנרגיה בלמצוא דרכים מעצימות להתמודד עם החשש הזה, והוא היה מתפוגג. במקום זאת אנחנו נוטים להתעלם מהאיתות הזה, ולהיסגר עוד ועוד בתוך עצמנו, אנחנו נוטים לפרש את המציאות יותר נגדנו, גם אם היא ניטרלית ואפילו לטובתנו, יש לנו יותר ויותר אשמה עצמית, מחשבות של "מה לא בסדר איתי". אנחנו מפקפקים יותר ויותר בעצמנו, בכוחות שלנו ובערך שלנו. נמנעים ממפגשים עם אחרים וכך מגדילים עוד יותר את תחושת הבדידות שלנו. והכל כי אנחנו טועים בפרשנות שאנחנו נותנים לתחושת הבדידות.

אם את בתחושת בדידות, זה לא בהכרח כי זאת המציאות, דווקא יש סיכוי גבוה שאת מפרשת את המציאות נגדך, הרבה יותר ממה שהיא באמת.

אם את בתחושת בדידות, הצעד הראשון הוא להתחבר לעצמך, לזהות שאת כנראה חווה כרגע, משום מה, חשש מדחייה – גם אם זה נראה לך על פניו לא הגיוני – לזכור שזה חשש הכי נורמלי ואופייני לכל בני האדם, ולחפש את הדרך שלך להתמודד עם החשש הזה בצורה מעצימה.

צעד ראשון בדרך, בניגוד לאינסטינקטים שלך כרגע שדוחפים אותך להסתגר בתוך עצמך, הוא לחשוב למי את יכולה להושיט יד, כדי להתחבר ולבקש עזרה.

בדידות היא חוויה אנושית אוניברסלית.

היא חלק מהמבנה הביולוגי שלנו.

כל אדם, מתישהו, במידה מסוימת חווה בדידות – בלי קשר לכמה הוא מפורסם, עשיר, מצליח, יפה או כריזמטי.

זה לא משהו להתבייש בו או להסתיר וזה לא אומר שום דבר על האיכות התכונות או המהות שלך כאדם.

תחושת הבדידות עלולה לגרום לנו להסתגר, ואז למצוא את עצמנו במציאות מבודדים ומנותקים.

הדרך לטפל בבדידות היא לטפל בעולם הרגשי העצמי, ולאפשר לעצמנו להתחבר ולהרגיש שייכות.

לבקש עזרה ותמיכה, זו לא חולשה, זה אומץ.

ויש מה לעשות.

מה את אומרת, אולי תני לזה צ'אנס?

Image by <a href="https://pixabay.com/users/pexels-2286921/?utm_source=link-attribution&amp;utm_medium=referral&amp;utm_campaign=image&amp;utm_content=1284028">Pexels</a> from <a href="https://pixabay.com//?utm_source=link-attribution&amp;utm_medium=referral&amp;utm_campaign=image&amp;utm_content=1284028">Pixabay</a>

הפוסט בדידות היא רגש ולא מציאות הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
https://tomashinyael.co.il/%d7%91%d7%93%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%a8%d7%92%d7%a9-%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa/feed/ 0
הקשר בין תחושת בדידות לגרביים https://tomashinyael.co.il/%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%93%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%99%d7%9d/ https://tomashinyael.co.il/%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%93%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%99%d7%9d/#respond Wed, 07 Sep 2022 13:08:42 +0000 https://tomashinyael.co.il/?p=844 תחושת בדידות מצמצמת לנו את הפרספקטיבה ומחזיקה אותנו במודעות מתמשכת של הגנה עצמית.
אם אחרי מיליון שיחות הוא/היא עדיין ממשיכים עם ההרגל להשאיר את הגרביים על הרצפה במקום לשים אותם בכביסה, מה זה אומר?
יכול להיות שזה אומר שאת או שמערכת היחסים אתך לא מספיק חשובים להם.
שהם לא רואים אותך.
ויכול להיות שזה אומר שזה לא ההרגל שלהם - ולמרבה הבאסה, יכול להיות שזה גם אף פעם לא באמת יהיה.
אם ניסית פעם לאמץ הרגל חדש - תזונה, ספורט, שעות שינה - את בטח יודעת שזה ממש מאמץ מנטלי מיוחד.
לשנות הרגל קיים, זה עוד יותר קשה ודורש הרבה יותר מאמץ וריכוז.
אם ההרגל שלהם הוא להשאיר גרביים על הרצפה, כדי לשנות את ההרגל, הם צריכים ממש לעצור מנטלית את מפעל המחשבות במוח - באמצע מרוץ החיים - ולרכז את תשומת הלב בעשייה כרגע של הדבר הזה. גם אם מבחינתך זה הדבר הכי פשוט וטריוויאלי - כי זה ההרגל שלך.
ואם במקרה הם מאחרים, עצבניים, לחוצים, עייפים, רעבים.... רוב הסיכויים שהדעת שלהם מוסחת, ואין להם את היכולת כרגע לעשות את המאמץ המנטלי שנדרש מהם כדי להתרכז ולשים את הגרביים בכביסה.
וזה לא קשור בשום צורה לחשיבות שלך בעיניהם, ולחשיבות של מערכת היחסים אתך. וזה לא כי הם לא רוצים לראות אותך.
העניין הוא שכשאת רואה שוב את הגרביים על הרצפה - ובמקרה יש לך הרגל רגשי של תחושת בדידות - ההסבר ההגיוני היחיד מבחינתך זה שהם עושים את זה כי לא אכפת להם ממך וכי הם לא רואים אותך. ואז את מגיבה כלפיהם בהתאם. ואז זה יוצא מהפרופורציות של של שינוי ההרגלים איפה לשים את הגרביים, והופך להיות המהות והשורש של מערכת היחסים ביניכם.
ההרגל האוטומטי האישי שלהם - איפה שמים גרביים - שנוצר מתישהו, בלי שום קשר אליך, פתאום הופך להיות הוכחה חד משמעית שלא אכפת להם ממך.
התהליך הזה הוא ממש נורמלי אגב, כי תחושת בדידות מחזקת במוח את הדחף שלך להגן על עצמך מפני אחרים, ולכן מצמצת את הפרספקטיבה לכיוון חשיבה של "הם לא איתי, הם נגדי".
בדידות היא רגש, חשוב ואפשר לטפל בה, היא לא תלויה במציאות.
כאשר מטפלים בתחושת הבדידות האישית, הפרספקטיבה מתרחבת חזרה ומערכות היחסים בחיים משתנות.
Image by mollyroselee from Pixabay

הפוסט הקשר בין תחושת בדידות לגרביים הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
הפוסט הקשר בין תחושת בדידות לגרביים הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
https://tomashinyael.co.il/%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%93%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%99%d7%9d/feed/ 0
כמו שאני, מותר לי אותי לאהוב! https://tomashinyael.co.il/%d7%9b%d7%9e%d7%95-%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%99-%d7%9c%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91/ https://tomashinyael.co.il/%d7%9b%d7%9e%d7%95-%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%99-%d7%9c%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91/#respond Tue, 29 Mar 2022 06:59:27 +0000 https://tomashinyael.co.il/?p=838 רגע ממפגש – "המחשבות כל הזמן בורחות לי"אם יש משהו שמציק לך ושאת מזהה שהוא "כל הזמן" קורה לך, זה סימן טוב.כשמשהו חוזר על עצמו, זאת הזדמנות מעולה בשבילך ללמוד איך את יכלה למנף את הדבר הזה למשהו יעיל ומועיל בשבילך.כשיש משהו שאני כל הזמן עושה או חושבת או מרגישה, בסיטואציות שונות, זה סימן שהדבר […]

הפוסט כמו שאני, מותר לי אותי לאהוב! הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
רגע ממפגש – "המחשבות כל הזמן בורחות לי"
אם יש משהו שמציק לך ושאת מזהה שהוא "כל הזמן" קורה לך, זה סימן טוב.
כשמשהו חוזר על עצמו, זאת הזדמנות מעולה בשבילך ללמוד איך את יכלה למנף את הדבר הזה למשהו יעיל ומועיל בשבילך.
כשיש משהו שאני כל הזמן עושה או חושבת או מרגישה, בסיטואציות שונות, זה סימן שהדבר הזה הוא ככל הנראה הרגל. הרגל התנהגותי או הרגל רגשי, ולרוב זה גם וגם.
הרגל התנהגותי יכול להיות שמירה אובססיבית על ניקיון, עישון, צעקות, אכילה מיותרת, אובר שעות במסך, דחייה של משימות….. ויש עוד הרבה דוגמאות.
הרגל רגשי יכול להיות, פחד מללכת לרופא שיניים או מלעשות בדיקות, דאגה לילדים, קנאה למישהו או במישהו, פחד במה… ויש עוד הרבה דוגמאות.
אז אם אני מזהה שיש לי הרגל כלשהו אני בנקודת התחלה טובה לעשות שינוי. אם אני רוצה.
בדרך כלל אנחנו במלחמה עם ההרגל, עם השיפוטים שלנו על עצמנו, שיש לנו את ההרגל הזה, מציפים את עצמנו בבושה, אכזבה עצמית ושאר ירקות.. למעשה יש לנו הרגל רגשי איך אנחנו מתמודדים עם הרגלים שאנחנו רוצים להיפטר מהם…
אם עד היום ניסית לשנות הרגל בדרך הזאת, ראית שזה לא עבד לך. זה מעולה. כי עכשיו את מזהה מה לא עובד לך בדרך לשנות את ההרגלים שלך, ואפשר לנסות כיוון אחר.
נסי לעשות שינוי של הרגל ממקום של אהבה. הכרות והבנה של ההרגל, קבלה שלו בחיים שלך כרגע. ובעיקר מתוך מקום של אהבה לעצמך.
גם אהבה לעצמך יכולה להיות הרגל רגשי. צריך רק "להתניע" אותו ולתרגל באופן מודע כמה פעמים, עד שהוא הופך לאוטומט.
מה דעתך לנסות את "כמו שאני, מותר לי אותי לאהוב"?!

הפוסט כמו שאני, מותר לי אותי לאהוב! הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
https://tomashinyael.co.il/%d7%9b%d7%9e%d7%95-%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%99-%d7%9c%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91/feed/ 0
"הוא אף פעם לא רואה אותי" https://tomashinyael.co.il/%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%90%d7%a3-%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%99/ https://tomashinyael.co.il/%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%90%d7%a3-%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%99/#respond Tue, 22 Feb 2022 20:42:56 +0000 https://tomashinyael.co.il/?p=813 סיפור אמיתי, שם בדוי סיגל יושבת מכווצת ודרוכה על הכסא בחדר אצלי. "הוא יודע שאני רוצה שנבלה את השבתות יחד, והוא קבע בירה עם החברים שלו. דווקא בחמש בשבת, פשוט שם עלי פס." היא אומרת לי. והעיניים שלה אדומות…מחזיקה בקושי את הדמעות מלפרוץ. "תני לזה רגע", אני אומרת לה. "אם הדמעות רוצות לצאת, תני להן. […]

הפוסט "הוא אף פעם לא רואה אותי" הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>

סיפור אמיתי, שם בדוי

סיגל יושבת מכווצת ודרוכה על הכסא בחדר אצלי.

"הוא יודע שאני רוצה שנבלה את השבתות יחד, והוא קבע בירה עם החברים שלו. דווקא בחמש בשבת, פשוט שם עלי פס." היא אומרת לי. והעיניים שלה אדומות…מחזיקה בקושי את הדמעות מלפרוץ.

"תני לזה רגע", אני אומרת לה. "אם הדמעות רוצות לצאת, תני להן. מה הן רוצות להגיד לך? הדמעות…"

"שהוא פשוט לא רואה אותי", היא בוכה. "הוא אף פעם לא רואה אותי".

זו נקודת הרגישות של סיגל.

התחושה הזאת שלא רואים אותה.

לא רק "הוא", גם הילדים, החברות, אנשים בעבודה.. לא כל הזמן כמובן, אבל די הרבה פעמים יש לה את התחושה הזאת שלא רואים אותה.

סיגל מכירה טוב מאוד את ההרגשה הזאת ש"לא רואים אותה" היא יודעת בדיוק איך זה מרגיש, הכיווץ בבטן והמחנק בגרון. התחושה הזאת שהיא לבד בעולם. שלא באמת אכפת ממנה. שלא לוקחים אותה בחשבון. שלא מתחשבים במה שחשוב לה.

מכירה את תחושה הזאת ממש טוב. מאז שהיא קטנה.

"ומה קרה אחר כך?" אני שואלת.

"אחר כך הוא ניסה כמה פעמים לפייס אותי, הוא ניסה לדבר איתי, להביא לי שוקולד שאני אוהבת, אמר שהוא יבטל את הבילוי עם החברים…אבל אני כבר לא רציתי שום דבר, כי הוא פשוט לא רואה אותי."

התחושה הזאת ש"לא רואים אותך" זה במילים אחרות הרגשה של בדידות.

ובדידות היא לא מצב. היא לא מציאות. היא לא עובדה.

בדידות היא רגש.

את יכולה להרגיש בודדה באמצע מפגש חברתי או להרגיש שלווה ושמחה על ערסל, לבד מול הים.

הרגשות שלנו נולדים מתפיסת המציאות שלנו, וגם משפיעים עליה.

זה מן מעגל כזה שהולך ומתחזק.

ככל שאני מרגישה יותר בדידות, ככה המוח שלי יותר מפרש, אוטומטית, מצבים – של טעות, שכחה או כל דבר אחר, שלא קשור אלי לחלוטין – כמצבים של "לא רואים אותי" ו"לא אכפת ממני", שזה משהו נגדי. אישית.

וככל שאני מפרשת יותר מצבים בדרך הזאת כך אני מרגישה יותר בודדה.

ככל שהמוח שלי מיומן יותר לפרש דברים כמשהו אישי נגדי, ככה הוא נוטה יותר לפרש דברים באותו אופן, כי גם הפרשנות שלנו היא בעצם סוג של הרגל [המוח מאוד אוהב הרגלים, כי הם חסכוניים באנרגיה, ולכן גם קשה לשנות הרגלים או דפוסים בכלל…]

מאחר וההרגל של סיגל היה לפרש דברים שקורים לה כ"לא רואים אותי" היא לא שמה לב, שהוא ניסה "לראות אותה" : לדבר אתה, לפייס אותה, לפנק אותה… הוא אמנם ניסה "לראות אותה" אבל ההתנהגות הזאת לא נרשמה אצלה באופן הזה. כי היא כל כך לא רגילה לחשוב על עצמה במונחים של "רואים אותי".

רק כשסיגל לימדה את עצמה לחוות איך זה מרגיש "נראות" – קודם כל שלה את עצמה: להתחשב בעצמה, במה שחשוב לה, בגבולות שלה, כשהיא התחילה להתנהג כלפי עצמה כמו מישהי שאכפת לה, רק אז היא לימדה את הגוף שלה מהי התחושה של "רואים אותי".

רק כשהמוח שלה הכיר את התחושה הזאת, היא יכלה לחוות ש"רואים אותה", גם אנשים אחרים. 

האפשרות הזאת התחילה להיות לה מוחשית. 

היא יצרה לעצמה הרגל חדש.

המחשבות, הרגשות, והפרשנויות לנו לדברים שקורים לנו בחיים, גם הם הרגלים ודפוסים. ממש כמו צחצוח שינים, אכילה רגשית, עישון וכסיסת ציפורניים.

ממש כמותם, אימצנו אותם לעצמנו. לא נולדנו איתם.

והיופי הוא שיש לנו אפשרות ללמוד הרגלים חדשים, שיהיו לנו יעילים ונעימים יותר.

יש לנו אפשרות גם ללמד את עצמנו להרגיש ולחוות את כל אותן תחושות שאנחנו רוצים שיהיו חלק מהעולם הרגשי שלנו, ושאולי כרגע הנוכחות שלהן בחיים שלנו קטנה – לא כי הם לא קיימים, אלא כי אנחנו לא יודעים לזהות אותן, כי הן לא מוכרות לנו. וככאלה הן פשוט "חומקים מתחת לראדר" ואנחנו מפספסים אותן. 

כדאי להשקיע בזה. ככל הנראה חיים רק פעם אחת.

הפוסט "הוא אף פעם לא רואה אותי" הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
https://tomashinyael.co.il/%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%90%d7%a3-%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%99/feed/ 0
די כבר עם תעודות ההצטיינות?? https://tomashinyael.co.il/%d7%93%d7%99-%d7%9b%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%9d-%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%a6%d7%98%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa/ https://tomashinyael.co.il/%d7%93%d7%99-%d7%9b%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%9d-%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%a6%d7%98%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa/#respond Sun, 06 Feb 2022 09:00:00 +0000 https://tomashinyael.co.il/?p=782 כמה זה כואב כשהילד שלי חוזר הביתה עם עיניים אדומות מבכי!! אני מוכנה לעשות הכל, להפוך עולמות, להזיז הרים, העיקר שלא יכאב לו שלא יפגע שלא יתאכזב. נכון? אין ספק שאנחנו מכוונים לטוב, ולפעמים הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. לפעמים אנחנו ממש מנסרים במו ידינו את הענף שעליו אנחנו יושבים. בקבוצת הורות אחת, שיתף מורה […]

הפוסט די כבר עם תעודות ההצטיינות?? הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>

כמה זה כואב כשהילד שלי חוזר הביתה עם עיניים אדומות מבכי!!

אני מוכנה לעשות הכל, להפוך עולמות, להזיז הרים, העיקר שלא יכאב לו

שלא יפגע

שלא יתאכזב.

נכון?

אין ספק שאנחנו מכוונים לטוב, ולפעמים הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.

לפעמים אנחנו ממש מנסרים במו ידינו את הענף שעליו אנחנו יושבים.

בקבוצת הורות אחת, שיתף מורה מכתב שקיבל ביום שאחרי חלוקת התעודות:

"למורה שלום.

הילד שלי חזר עצוב ומדוכדך הביתה, כי הוא לא קיבל תעודת הצטיינות. החלטתנו לכתוב לו תעודה פרטית. הבהרנו לו שמבחינתנו הוא צריך להיות הכי טוב שהוא יכול, ולא הכי טוב בכיתה.

נשמח שתחתום כדי שהוא ידע שגם אתה חושב ככה ולא רק ההורים שלו."

היו לפוסט הרבה תגובות, בעיקר שקראו לבטל תעודות בכלל ותעודות הצטיינות בפרט, ואני אומרת, זו ממש לא המסקנה. זו המסקנה הקלה. המסקנה שמחפשת מי אשם שם בחוץ.

הסיפור של הילד הוא הרי סיפור חיינו כבני האדם.

אנחנו משווים את עצמנו לאחרים.

אנחנו חווים אכזבות קטנות או גדולות לכל אורך חיינו.

אנחנו מחפשים אישור מאחרים שאנחנו טובים.

ואת יודעת מה, זה המבנה שלנו, זה לא טוב או רע, זה המנגנון האבולוציוני. ככב זה נוצר כנראה בגלל שנועדנו לחיות יחד בקהילה, כשבט.

התפקיד שלנו כהורים ובכלל כחברה הוא לא לצמצם את עצמנו, ולנסות להימנע ככל יכולתנו מדברים שעלולים לגרום לנו אכזבה.

התפקיד שלנו הוא להיזכר, ולהזכיר לילדים שלנו, שאנחנו לא מוגדרים ע"י האכזבות שלנו. שזה לא אומר עלינו שום דבר.

שאנחנו בעלי עוצמה ומסוגלים להתמודד.

 

אל תביני אותי לא נכון, הלוואי ויכולתי למחוק את כל אלה הקשיים והאתגרים מהחיים של הילדים שלי.

הלוואי שיכולתי למחוק אותם גם מהחיים שלי.

לא באמת אפשר להימנע מזה.

 

התפקיד שלנו כהורים וכמחנכים וכחברה, לשים פוקוס על איך מתמודדים.

איך חוזרים לאיזון הפנימי אחרי אכזבה.

איך לא מסיקים מסקנות מאכזבה על המהות שלנו כאנשים.

איך לא מאמצים לעצמנו תוויות של "אני כישלון" או "אני לא שווה".

איך עושים את זה? – הכי טוב, דוגמא אישית.

אולי שמת לב, שהמפגש שלנו עם חוויות כואבות של הילדים שלנו, מעורר בנו כאבים עתיקים שלנו.

אכזבות, כישלונות ופגיעות שאנחנו חווינו ולא עיבדנו עד הסוף.

יש לנו עצמנו שדים שרודפים אותנו. מכירה?

עכשיו יש לנו הזדמנות "לעשות תיקון", ועל הדרך אולי לקצר טווחים גם לילדים שלנו, שבניגוד לנו, לא יצטרכו לשאת את העול והמועקה הזאת עשרות שנים עד שיהיו גם הם בגילנו.

הם יכולים להוריד את המעמסה הזאת מהגב והלב שלהם כבר עכשיו, ולא לסחוב אותה עד שיהיו להם עצמם ילדים, שחווים אכזבה.

זה בהחלט אפשרי

 

הפוסט די כבר עם תעודות ההצטיינות?? הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
https://tomashinyael.co.il/%d7%93%d7%99-%d7%9b%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%9d-%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%a6%d7%98%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa/feed/ 0
למה קשה לשמוע "לא" https://tomashinyael.co.il/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a2-%d7%9c%d7%90/ https://tomashinyael.co.il/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a2-%d7%9c%d7%90/#respond Sun, 30 Jan 2022 14:50:00 +0000 https://tomashinyael.co.il/?p=798 קרה לך שאמרו לך "לא" ותפס אותך כיווץ בבטן או מחנק בגרון? לפעמים אנחנו מציעות משהו למישהו – בעבודה, בלימודים, במשפחה, לחברים, בקבוצה בוואצפ – , או מבקשות משהו ממישהו; זה יכול להיות רעיון לעשות משהו, פרויקט כלשהו, הצעת ייעול שחשבנו עליה או אפילו הצעת עזרה. ואומרים לנו "לא". פתאום יוצאת הרוח מהמפרשים, לפעמים זה מעורר […]

הפוסט למה קשה לשמוע "לא" הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>

קרה לך שאמרו לך "לא" ותפס אותך כיווץ בבטן או מחנק בגרון?

לפעמים אנחנו מציעות משהו למישהו – בעבודה, בלימודים, במשפחה, לחברים, בקבוצה בוואצפ – , או מבקשות משהו ממישהו; זה יכול להיות רעיון לעשות משהו, פרויקט כלשהו, הצעת ייעול שחשבנו עליה או אפילו הצעת עזרה. ואומרים לנו "לא".

פתאום יוצאת הרוח מהמפרשים, לפעמים זה מעורר כעס או תסכול או ייאוש, או עלבון. או כולם יחד…

לשמוע "לא" זה קשה פעמיים.

זה קשה כי שאנחנו שומעים "לא" בדרך כלל אנחנו מקבלים את זה כ"לא" לנו.

כמשהו אישי. כמו שמחקו או שללו אותנו.

אנחנו לא שומעים "לא" כמילה, כתשובה לבקשה או לשאלה.

כשאומרים לנו "לא" אנחנו מיד הופכות לקוראות מחשבות:

"הוא אמר לי לא", וזה בגלל ש :

הוא לא אוהב אותי

הוא לא מעריך אותי

לא אכפת לו ממני

אני לא חשובה

הדעה שלי לא נחשבת

הוא שם עלי פס

אולי יש עוד כמה "הסברים" בסגנון הזה שפספסתי…

אז הקושי הראשון הוא ששומעים במילה "לא" שלילה ופסילה שלנו.

אבל האמת היא שאנחנו לא באמת קוראות מחשבות.

אולי אמרו לנו "לא" כי זה באמת כרגע לא מתאים, או כי אולי האדם השני לא רואה את הערך של ההצעה, בלי קשר לזה שאנחנו הצענו אותה, או אולי יש דברים אחרים שמעסיקים אותו כרגע והוא לא ממש פנוי לחשוב על ההצעה שלנו. אני בטוחה, שאם תחשבי ממקום רגוע, מה יכולה להיות הסיבה ל"לא" בלי קשר אישי אליך, תמצאי הרבה מאוד אפשרויות.

יש הרבה מאוד הסברים ל"לא" שלא קשור למשהו אישי נגדנו. זה הקושי הראשון.

אבל לשמוע "לא" קשה מאוד סיבה, שלא קשורה בכלל לתוכן של הבקשה או של התשובה אלא לאיך שהמוח שלנו בנוי.

הרבה פעמים ה"לא" בא לנו בהפתעה, וכעקרון הפתעה, במיוחד אם היא לא נעימה, לא באה לנו טוב. היא ממש מערערת אותנו.

פיסיולוגית המוח שלנו שואף לוודאות.

וודאות מגדילה את האפשרות לשליטה במצב, בתגובות שלנו.

היא מאפשרת לנו לתכנן מה כדאי לעשות.

היא מאפשרת התנהלות אוטומטית והכנה מראש, שהיא חסכונית באנרגיה, ולכן המוח מעדיף אותה.

אי ודאות זורקת אותנו לחוסר אונים, ומחייבת אותנו להתגייס למצוא פתרון, שלא תכננו ולא חשבנו עליו, ואנחנו צריכים פתאום ליצור אותו, יש מאין, כאן ועכשיו.

התמודדות עם אי וודאות צורכת הרבה יותר אנרגיה מהמוח, ולכן המוח לא ממש אוהב מצבים כאלה.

וכשאני אומרת חוסר וודאות, זה לא בהכרח מצבים קיצונים כמו משבר כלכלי או נטישה של בן/בת זוג, או איזה משהו קטסטרופאלי בסדר גדול כזה.

זו יכולה להיות תחושת חוסר הודאות, שבדרך כלל מלווה בעצבנות חוסר סבלנות וחוסר שקט כי אנחנו פתאום לא יודעים איפה המפתחות.

ממש לשבריר שניה, כמעט לא מורגש, אנחנו נכנסים לאיזו "רעידת אדמה קטנטנה", במוח, שאנחנו אפילו לא לגמרי מודעים לה, אבל היא משפיעה עלינו פיסיולוגית.

הפתעה, יכולה להכניס אותנו לסערת רגשות פנימית, אפילו אם זה מאיזו שטות, שלו היינו יודעים מראש שזה מה שעומד להיות, בכלל לא היינו מתרגשים ממנה.

לכן כשמתאמנת מדברת איתי על האכזבה שהיא חוותה לתגובה של הבוס שלה, כאשר היא הגיעה אליו נרגשת, עם רעיון יוצא דופן לייעול של משהו במפעל או כאשר מתאמנת אחרת מספרת לי על התחושה הקשה שהייתה לה כאשר בן הזוג שלה, הגיע הביתה וסיפר לה שהוא הודיע על התפטרות מהעבודה שלו. הדבר הראשון שאני בודקת איתן הוא מה הייתה התגובה שלהן אם הן היו מוכנות מראש לכך שזה עומד לקרות. בדרך כלל השאלה הזאת מבטלת חלק גדול מאוד מהתחושה הקשה.

נסי לבדוק עם עצמך – נסי להזכיר במקרה שאמרו לך "לא" והרגשת אותו כיווץ פנימי.

האם היה לך קשה לשמוע "לא" כי ייחסת משקל אישי לתשובה הזאת?

האם ה"לא" הפתיע אותך?

נסי כמשחק מחשבה, להעלות אפשרויות נוספות כשאמרו לך "לא", משהו שהוא לא קשור אליך אישית, ולא קשור להערכה כלפיך, או למידת האכפתיות ממך. אני בטוחה שתמצאי – ועכשיו, איך את יודעת מה באמת הייתה הסיבה האמתית של אותו אדם כשהוא אמר לך "לא"? אולי זה באמת לא היה קשור אליך?

וגם לו, בדרך קסם, היית יודעת מראש שזו תהיה התשובה. לו התשובה הזאת לא היתה מפתיעה אותך, איך היית מרגישה כאשר היית שומעת אותה?

כל עוד אנחנו לא מודעים, הפיסיולוגיה והסיפורים הפנימים, מכתיבים לנו את התגובות ויוצרים את המציאות שלנו. מודעות היא שם המשחק.

הפוסט למה קשה לשמוע "לא" הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
https://tomashinyael.co.il/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a2-%d7%9c%d7%90/feed/ 0
מה הסיפור שלך? https://tomashinyael.co.il/%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/ https://tomashinyael.co.il/%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/#respond Mon, 24 Jan 2022 15:07:34 +0000 https://tomashinyael.co.il/?p=755 הנה סיפור: איש עסקים אחד שקע בחובות. לאחר עוד עסקה לא מוצלחת, התיישב על ספסל בפארק, מיואש ומאוכזב מעצמו. לפתע אמר לו איש זקן שנעמד מולו “אני יכול לראות שמשהו מטריד אותך”. . האיש שמח שמצא אוזן קשבת לבעיות שלו, והזקן הקשיב ולבסוף אמר “אני מאמין שאני יכול לעזור לך”. ונתן לו צ’ק מקופל. “בעוד שנה […]

הפוסט מה הסיפור שלך? הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>

הנה סיפור:

איש עסקים אחד שקע בחובות. לאחר עוד עסקה לא מוצלחת, התיישב על ספסל בפארק, מיואש ומאוכזב מעצמו.

לפתע אמר לו איש זקן שנעמד מולו “אני יכול לראות שמשהו מטריד אותך”. .

האיש שמח שמצא אוזן קשבת לבעיות שלו, והזקן הקשיב ולבסוף אמר “אני מאמין שאני יכול לעזור לך”. ונתן לו צ’ק מקופל.

“בעוד שנה נפגש כאן ותחזיר לי”. אמר והלך.

האיש פתח את הצ’ק וגילה 500,000 דולר, חתום ע”י ג’ון רוקפלר, מעשירי העולם!

בהתחלה חשב לכסות את חובותיו, אבל במחשבה שניה, החליט שישמור את הצ'ק.

"עכשיו יש לי כסף כגיבוי, אני יכול לבצע עסקאות בלי לחשוש מהפסדים” חשב.

עם אנרגיה ואופטימיות מחודשת, סגר האיש עסקאות טובות יותר, הגיע להסכמות חדשות עם הספקים והנושים, ובתוך מספר חודשים העסק חזר להרוויח.

בחלוף שנה, חזר האיש לפארק עם הצ’ק שהוא לא משך מעולם, ולהפתעתו, הנה מולו האיש הזקן.

בדיוק כשהרים את ידו לקרוא לזקן, הגיעה מאחוריו, אחות, וקראה אל האיש “אני כל כך שמחה שתפסתי אותו! אני מקווה שהוא לא הפריע. הוא כל הזמן בורח מבית האבות ומספר לכולם שהוא ג’ון רוקפלר.”

לא הכסף הוא ששינה את חייו והציל את העסק של האיש, אלא הסיפור הפנימי שהוא סיפר לעצמו.

סיפור שנתן לו ביטחון ואמונה בעצמו להעז ולעשות.

טוב, את בוודאי אומרת לעצמך, זה סתם סיפור. הוא לא אמתי.

את צודקת, הסיפור לא אמתי, אבל מוסר ההשכל שלו נכון ומדויק.

יש לי המון דוגמאות אמתיות לגמרי, למשל הסיפור של גלית.

גלית עסקה בעיצוב מוצרים לתינוקות, כאשר גלית עיצבה ותפרה מוצר חדש – שמיכה, כרית, בובה או מזרן פעילות – היא היתה מאושרת, בשיא היצירתיות החופש והזרימה שלה, והזמן טס בלי שהיא שמה לב. המוצרים שלה היו מאוד מושקעים ומיוחדים, צבעוניים ומבדים איכותיים ונעימים. היא בהחלט ידעה מה היא עושה.

ביתר הזמן, כאשר הייתה צריכה להתנהל מול התופרות, הספקים, בעלי חנויות שרצתה לשווק להם, או לקוחות פוטנציאליות – היא היתה מתוחה, רגישה לכל אמירה, קצרת סבלנות ותוקפנית בתגובות שלה.

ולמרות שהמוצרים זכו לתגובות אוהבות וחמות מכל מי שקיבל אותם המכירות היו קשות ומעיקות וסחטו את הכוחות שלה.

הסיפור הפנימי של גלית היה שהיא "לא מספיק"

בגלל הסיפור הזה גלית נמנעה מלפנות לחנויות, כי אם יגידו לה "לא" זו תהיה הוכחה שהיא "לא מספיק מוכשרת".

היא סירבה לעסקאות גדולות, כי מאז שהיא זוכרת את עצמה "היא קלולס" ו"היא וחשבון זה לא" ומה יקרה אם היא תטעה בתמחור?

ובעיקר הסיפור הפנימי שלה היה שאם היא לא מצליחה כלכלית אז זו הוכחה שהיא "פשוט כישלון" ו"לא מספיק טובה."

באימון למדה גלית להכיר את הסיפור הפנימי הזה שלה – שהיא לא שמה לב אליו בכלל – להבין עד כמה הוא לא הגיוני. וממש לא משקף את החיים שלה.

היו לה המון הוכחות שהיא מוכשרת, שהיא חכמה, ושהיא ממש לא כישלון בהמון תחומים.

לזהות את הסיפור הפנימי הקיים, איפשר לה לשנות אותו, לחזק את האמונה שלה בעצמה.

למצוא בתוכה את הביטחון שלה שהיא יכולה להעז ולנסות.

שגם אם דברים לא ילכו כל הזמן כמו היא מתכננת, היא תוכל להתמודד. וזה לא אומר עליה שום דבר.

אחרי מספר חודשים פגשתי גלית אחרת.

היא ספרה לי שהעסק שלה בצמיחה, היו לה מספר שיתופי פעולה קבועים שהיא יזמה.

והכי חשוב היה לה ברק בעיניים, תקווה וחלומות גדולים לעתיד, חלומות ששנה קודם היא לא העזה אפילו לחלום.

כולנו, גם אני וגם את, מחזיקים בסיפור פנימי לא מודע שמנהל אותנו וקובע כמה רחוק נגיע.

מה הסיפור הפנימי שמנהל אותך?

מזמינה אותך לגלות יחד איתי ולהפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי.

הפוסט מה הסיפור שלך? הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
https://tomashinyael.co.il/%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/feed/ 0
שלושת המפתחות לניהול זמן יעיל https://tomashinyael.co.il/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9c/ https://tomashinyael.co.il/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9c/#respond Mon, 17 Jan 2022 06:25:00 +0000 https://tomashinyael.co.il/?p=748 רוצה את כל התורה על רגל אחת? המפתחות לניהול זמן יעיל הם:  לנהל פוקוס – כדי לדעת מה חשוב לי ולמה זה חשוב לקחת אחריות – כדי לתעדף נכון את הבחירות שלי ללמוד ויסות רגשי – כדי להתמודד בגמישות עם שינוי בתכניות שני באה אלי לאימון כי היא הרגישה שיש לה בעיה בניהול זמן. שני […]

הפוסט שלושת המפתחות לניהול זמן יעיל הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>

רוצה את כל התורה על רגל אחת? המפתחות לניהול זמן יעיל הם: 

  1. לנהל פוקוס – כדי לדעת מה חשוב לי ולמה זה חשוב
  2. לקחת אחריות – כדי לתעדף נכון את הבחירות שלי
  3. ללמוד ויסות רגשי – כדי להתמודד בגמישות עם שינוי בתכניות

שני באה אלי לאימון כי היא הרגישה שיש לה בעיה בניהול זמן. שני היא בעלת עסק, ואמא לשלושה ילדים קטנים. "אני מרגישה כל הזמן בכאוס, כל הזמן מצב של כיבוי שריפות".

שני היא דולה, לא נעים לה להגביל את השעות שבהן היא תיתן מענה ללקוחות, וכך יצא שהן יכלו להתקשר בכל שעה משעות היום ללא מגבלה, ולמרות זאת היא לא הרוויחה מספיק לטעמה כי לא היה לה זמן להשקיע בשיווק נכון של העסק. החל מהצהרים היא מתזזת כל הזמן בין הלקוחות והטיפול בילדים. הסעות לחוגים, בדיקת שיעורי בית ותיאום מפגשים עם חברים. כמובן שאין לה רגע פנוי לעשות משהו בשבילה, נורא חסר לה פעילות ספורט שבועית, והיא גם אוהבת מאוד ללמוד, ולא יוצא לה לקחת שום קורס כבר כמה שנים, מאז שנולד הילד הקטן.

"אני פשוט מרגישה שאני נחנקת". היא אומרת לי. "אני יודעת שמה שצריך לעשות זה לשבת עם יומן ולקבוע לוח זמנים מפורט לכל דבר, כי מה שלא מתוכנן נופל בין הכיסאות, אבל אני אפילו לא מוצאת זמן לשבת לתכנן". היא ממש על סף ייאוש.

האמת שהמצב של שני הוא ממש לא חריג. אולי גם את מכירה מישהי כזאת שנקרעת בין המשימות, ומרגישה שהיא לא מספיקה כלום. רוב הפעמים זה גם מלווה בהמון תסכול, ייסורי מצפון והאשמות עצמיות.

הדבר הראשון כדי לצאת מהמבוך הזה הוא להחזיר לעצמנו את תחושת השליטה במצב – תחושת שליטה מגיעה יחד עם ההבנה וההכרה שיש לנו בחירה;

למרות שאנחנו לא יכולים לשלוט בזמן עצמו – כי הוא חולף בקצב שלו, בלי קשר למה שנעשה – יש לנו בחירה מה לעשות ובמה להשקיע את הזמן שקיבלנו.

הזמן הוא מתנה קצובה שקיבלנו ברגע שנולדנו. המודעות לכך שהזמן אוזל חשובה מאוד כדי שנוכל לבחור נכון איך לממש אותה, את המתנה הזאת, בצורה המיטבית וכדי שלא נתחרט כאשר יהיה כבר מאוחר מידי.

לכן התחלנו את השיחה על משמעות שלושת הבחירות המרכזיות של שני כיום: הבחירה להיות בעלת עסק, הבחירה לעבוד כדולה, הבחירה להיות אימא.

שני נזכרה למה היא בחרה לפתוח את העסק, עד כמה ללוות נשים בתהליך ההיריון והלידה היה משהו שהיא ראתה בו שליחות וייעוד בחיים שלה. הליווי של הנשים נתן לה תחושה של סיפוק, גאווה, אושר והתרגשות. שני רצתה להיות עצמאית, היא אהבה את החופש והאחריות, את העצמאות, את התחושה שהיא בונה את עצמה במו ידיה. שני גם מאוד רצתה להיות אמא. האימהות הייתה חלק מהמימוש העצמי שלה. גם האימהות הייתה ייעוד בשביל שני, היה חשוב לה להיות אימא מעורבת, משפיעה, קרובה ונוכחת בחיי הילדים שלה.

עם מירוץ החיים היומיומי, הפוקוס שלנו מתטשטש, ואנחנו פתאום שוכחים את הבחירות שלנו. אנחנו מתחילים לחוות אותן כ"מטלות וחובות"; במהלך השיחה שני נזכרה שהעבודה והאמהות הן "בחירות". היא נזכרה שהיא ממש לא רצתה לוותר על אף אחת מהבחירות שלה.

כאשר היא יכלה לראות את הפעולות בחיים שלה שוב כבחירות, ולא כמחויבויות וחובות, היא יכלה לנשום יותר בקלות.

כי כשאנחנו מכירים ומחוברים לזה שאנחנו עושים דברים מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ, תחושת השליטה והשלווה הנפשית שלנו מתעצמת.

לורה ואנדרקאם, מומחית עולמית לניהול זמן, ערכה מחקר ארוך וראיינה נשים קרייריסטיות רבות, בדבר הרגלי ניהול הזמן שלהן. בהרצאת טד שלה, מספרת לורה על אמירה של אחת מאותן נשות עסקים יעילה במיוחד, שהותירה עליה חותם עמוק.

זו היתה בעלת עסק עם 12 עובדים ואמא ל- 6 ילדים, והן נפגשו לראיון אחרי הליכת הבוקר שלה : "כל מה שאני עושה כל דקה שאני פעילה בה ביום היא הבחירה שלי. במקום להגיד אין לי זמן לעשות א, ב, ג; אני אומרת אני לא עושה א, ב, ג, כי זה לא בסדרי העדיפויות שלי"

כשאת אומרת אין לי זמן לנקות את השטיח/לעשות ספורט/לבשל אוכל בריא, זה לא מדויק, כי לו היו מציעים לך 100,000 ₪ כדי לעשות את זה, אני מניחה שהיית מוצאת זמן מיד. נכון?

אין לי זמן =זה לא בסדר העדיפויות שלי

העוצמה של האמירה הזאת היא ההכרה בשני מאפיינים מאוד משמעותיים בניהול הזמן:

  1. אני בוחרת מה לעשות בזמן שלי
  2. אני אחראית על הבחירות שלי

נסי את המשפט הזה בעצמך:

"אני לא עושה ____________ כי זה לא בסדרי העדיפויות שלי"

תוכלי לראות את ההרצאה כאן https://www.ted.com/talks/laura_vanderkam_how_to_gain_control_of_your_free_time?language=he#t-696379

אחרי ששני התחברה שוב לתחושת השליטה בחיים שלה, הגיע הזמן לקחת אחריות ולעשות סדר בבחירות שלה.

הזמן שלנו קצוב – לא רק ברמה היומיומית, אלא בכלל, זמן הוא משאב מתכלה – ולכן צריך להחליט מראש מה בסדרי העדיפויות שלי, ובאיזו מידה, כדי שאדע כמה זמן נכון לי להקדיש לכל דבר.

כדי לדעת במה בדיוק להשקיע את הזמן, וכמה זמן להשקיע בכל דבר, נדרשה שני לבחון לעומק את הצרכים והערכים הדומיננטיים בחיים שלה. הצרכים שלנו מכוונים ועוזרים לנו לדרג את סדרי העדיפויות שלנו.

ובסופו של דבר, נדרשה שני לשאלה, מה קורה כאשר התכנית לא יוצאת לפועל. כי לפעמים אנחנו בונים לו"ז מפורט ומדויק, ולדברים יש את הקצב שלהם. או שקבענו פגישה ופתאום הילד חלה, או הרכב התקלקל, או שהלקוחה ביטלה.

רמת הגמישות וההתאמה שלנו לשינויים בדרך, הם חלק בלתי נפרד, מהיכולת שלנו לנהל את הזמן שלנו ביעילות.

אי אפשר לנהל זמן – הזמן עובר לא משנה מה נעשה.

כן אפשר לנהל את הפוקוס והניהול העצמי שלי אל מול הזמן שחולף.

הפוסט שלושת המפתחות לניהול זמן יעיל הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
https://tomashinyael.co.il/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9c/feed/ 0
שני סיפורים ומתכון להתמדה והצלחה https://tomashinyael.co.il/%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%aa%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%93%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%97%d7%94/ https://tomashinyael.co.il/%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%aa%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%93%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%97%d7%94/#respond Mon, 10 Jan 2022 09:21:13 +0000 https://tomashinyael.co.il/?p=741 את הסיפור על הבמבוק הסיני את מכירה? : מספרים על אדם שהתחיל לאבד תקווה. ראש השנה כבר כמעט הגיע, והוא חשב על כל ההחלטות שקיבל על עצמו בשנה שעברה. לצערו, שום דבר בחייו לא השתנה; הוא נשאר אותו אדם, עם אותן הבעיות ואותם החסרונות. הייאוש כרסם בליבו, עד שפנה להתייעץ עם רבו. הרב הקשיב ושאל: […]

הפוסט שני סיפורים ומתכון להתמדה והצלחה הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>

את הסיפור על הבמבוק הסיני את מכירה? :

מספרים על אדם שהתחיל לאבד תקווה. ראש השנה כבר כמעט הגיע, והוא חשב על כל ההחלטות שקיבל על עצמו בשנה שעברה. לצערו, שום דבר בחייו לא השתנה; הוא נשאר אותו אדם, עם אותן הבעיות ואותם החסרונות. הייאוש כרסם בליבו, עד שפנה להתייעץ עם רבו.

הרב הקשיב ושאל: "האם ידוע לך כמה זמן לוקח לבמבוק הסיני הענק לצמוח עד לגובה של בניין?

בשנה הראשונה, משקים ומדשנים את השתיל הזעיר… וכלום לא קורה. ממשיכים להשקות ולדשן אותו במשך שנה נוספת. ואחריה עוד אחת ועוד אחת. ועדיין שום דבר לא קורה. ואז, בשנה החמישית, הבמבוק "מזנק" לשמיים! ובתוך שישה שבועות צומח לגובה 30 מטרים!

אם כן, כמה זמן לוקח לבמבוק לצמוח לגובה שכזה?" שאל הרב.

"שישה שבועות", ענה האיש.

"זאת הטעות שלך – זה לוקח לו חמש שנים. אם בשלב כלשהו במשך אותן השנים, האיכר היה מפסיק להשקות את השתיל הרך, הוא היה נובל ומת. בכל השנים האלה מתחת לפני האדמה, התפתחה רשת מסועפת של שורשים שתוכל לתמוך בצמיחתו המתפרצת של הבמבוק. צמיחה מצריכה סבלנות והתמדה. כל טיפת מים חשובה! כל צעד קטן משפיע לטובה. יתכן ולא תבחין מיד בהבדל. אבל הצמיחה מתרחשת. אל תתייאש. בנחישות עיקשת המשך לטפח את שורשי השינוי. ובסופו של דבר תפרוץ גם אתה ותגיע לגבהים עצומים".

מסתבר שהמוח שלנו עובד בטכניקה דומה לצמיחה של הבמבוק, כמו שתיכף תראי מהסיפור השני, הסיפור של דניס סנדלין בעל ערוץ היוטיוב SmarterEveryDay.

חבר מהנדס של דניס החליט לעשות ניסוי ולבנות אופניים עם שינוי אחד קטן.

בכל אופניים, הכידון והגלגל הקדמי פונים לאותו כיוון. רוצים לפנות ימינה מסובבים את הכידון ימינה, רוצים לפנות שמאה מסובבים שמאלה.

חבר של דניס בנה אופניים שבהם הכידון והגלגל הקדמי הולכים לכיוונים מנוגדים. מסובבים את הכידון ימינה הגלגל הקדמי פונה שמאלה, ומסובבים את הכידון שמאלה, הגלגל הקדמי פונה ימינה. זהו. זה כל ההבדל. מסתבר שההבדל היחיד הזה, גרם לזה שאף אחד לא הצליח לרכב על האופניים האלה אפילו מטר אחד.

דניס, שהיה רוכב אופניים מיומן מאז שהיה ילד, החליט שהוא יפצח את הדבר הזה, ויהי מה.

הוא תיעד את עצמו מתאמן על האופניים ההפוכים במשך 8 חודשים, כל יום 5 דקות. כל יום במשך 8 חודשים רצופים. ובכל מהלך האימונים הוא לא הצליח לייצב את עצמו על האופניים, אף לא למטר רכיבה אחד.

ואז  דניס מתאר את הרגע האחד שבו פתאום הוא הצליח לרכב. הוא מספר שזה ממש הרגיש כמו איזה קליק במוח – יום לפני כן הוא לא היה מסוגל לשמור על שיווי משקל על האופניים אפילו רגע אחד, ולמחרת, כאילו פתאום, הוא פשוט הצליח לרכב.

תוכלי לראות את הסיפור של דניס בסרטון שאני מצרפת לך כאן https://www.youtube.com/watch?v=MFzDaBzBlL0

דניס מסתובב עם האופניים האלה ברחבי העולם, ומזמין אנשים לרכב עליהם 10 מ' רצוף, בתמורה לקבלת פרס כספי נאה. אף אחד עד היום לא הצליח.

דניס החליט לבדוק כמה זמן ייקח לבן שלו – בן ה -6 – ללמוד לרכב על האופניים ההפוכים. הוא הבטיח לילד, שאם הוא ילמד לרכב על האופניים ההפוכים, הוא ייקח אותו אתו לנסיעה הבאה שלו לאוסטרליה, ושם הוא יוכל לפגוש באסטרונאוט אמתי.

הבן של דניס, למרות שהיה מיומן ברכיבה על אופניים רגילים מגיל 3, למד לרכב על האופניים ההפוכים בתוך שבועיים. כל כך הוא רצה לטוס לאוסטרליה ולפגוש אסטרונאוט.

אז מה אפשר ללמוד מהסיפורים האלה?

  • א. מה שרואים במציאות – במבוק חזק וגבוה, רכיבה 10 מ' רצוף על אופניים הפוכים – זו תוצאה סופית. כדי להגיע לתוצאה צריך לעבור דרך.
  • ב. לדעת משהו ולהבין אותו ברמה השכלית עדיין לא עושים את השינוי במציאות. צריך לעבור את הדרך.
  • ג. אנחנו נהיה מוכנים לצאת לדרך אם תהיה לנו תמונה ברורה לאן אנחנו רוצים להגיע. איך בדיוק זה יראה במציאות. – במבוק בגובה 20 מ'. רכיבה רצופה על אופניים הפוכים.
  • ד. תהיה לנו מוטיבציה להמשיך בדרך, גם אם היא ארוכה ומתפתלת – מה שנקרא התמדה – אם יהיו שני תנאים:
  • אם יהיה לנו "למה כדאי לי להגיע לתוצאה הזאת" מספיק אטרקטיבי. לפגוש אסטרונאוט באוסטרליה. לפצח את הסוד של הרכיבה ההפוכה.
  • אם תהיה לנו אמונה חזקה שאנחנו מסוגלים להצליח.
  • ה. הדרך של אחד להגיע לתוצאה היא לא בהכרח הדרך של השני. כל אחד יש לו את הקצב שלו, הנתיב שלו הוא אישי.

מה עושים עם ההבנות האלה בחיים שלנו?

עוצרים, לוקחים דף ועט וכותבים:

  1. המציאות בנויה מתחומים – עבודה, משפחה, חברים, שעות פנאי, התפתחות אישית, כסף – איזו מציאות את רוצה בכל תחום. איך זה יראה? מה התוצאה שאליה את רוצה להגיע?
  2. הגדרת תוצאה? מעולה – מה הדרך הפנימית שאת צריכה לעבור כדי להגיע לתוצאה הזאת? אנשים שכבר יש להם את התוצאה הזאת בחיים, איזה סוג של אנשים הם? אילו אמונות יש להם? אילו הרגלים יש להם? מה חשוב להם ביום יום?
  3. ידע לא עושה שינוי – כבר יש לך תוצאה שהגדרת, ואת גם יודעת מהי הדרך – עכשיו צריך למצוא מה או מי יתמוך בך לעשות את השינוי, רגע אחרי רגע כדי ליישם את הידע בפועל.
  4. לחדד לעצמך בבהירות למה זה חשוב לך להגיע לתוצאה. באיזה אופן זה ישפר ויעשה את החיים שלך נפלאים יותר. יתרום לאנשים שחשובים לך. אולי ישפר את איכות החיים של אנשים אחרים שתפגשי בדרך.
  5. למצוא את הידיעה הפנימית שאת מסוגלת לעשות את זה. אם עדיין אין לך אמונה כזאת, לחשוב מה את יכולה לעשות ולחזק כדי שהיא תהיה לך. ובכל מקרה למצוא את המקום בתוכך, שמבין שאת יכולה להתמודד עם כל תוצאה, וגם אם זה לא יצליח 100%, את לא תשברי מזה.
  6. לדברים יש את הקצב שלהם – תכיני מראש אסטרטגיות, למה יתמוך בך בדרך, אם הדברים לא ילכו בדיוק כמו שאת רוצה, מי או מה יעזור לך לחזור למסלול במקרה של סטייה.

 

האופי שלנו ואיך שהחיים שלנו נראים הם תוצאה של ההרגלים שלנו – הרגלים רגשיים [דברים שמעצבנים אותי, דברים שמפחידים אותי, דברים שמרגשים אותי – דפוסים רגשים] והרגלים התנהגותיים [ צפייה בטלוויזיה או בטלפון, אכילה, ספורט, צעקות – דפוסים התנהגותיים]  – כל הרגל הוא תוצאה של למידה. אפשר לבטל את הלמידה, אפשר ללמוד משהו חדש במקביל, זה לא קל, אבל זה אפשרי.

הפוסט שני סיפורים ומתכון להתמדה והצלחה הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
https://tomashinyael.co.il/%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%aa%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%93%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%97%d7%94/feed/ 0
לשפר את הרגע הזה https://tomashinyael.co.il/%d7%9c%d7%a9%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%92%d7%a2-%d7%94%d7%96%d7%94/ https://tomashinyael.co.il/%d7%9c%d7%a9%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%92%d7%a2-%d7%94%d7%96%d7%94/#respond Mon, 03 Jan 2022 15:29:55 +0000 https://tomashinyael.co.il/?p=711 מה יכול לשפר את הרגע הזה? לקראת סוף השנה ותחילתה של השנה החדשה, הרבה פעמים מדברים אתנו על רשימת התכניות והחלומות לשנה הבאה, לתכנן את העתיד, כדי שיהיה לנו יעד ברור לשאוף אליו, שייתן זריקת מוטיבציה להגשים את עצמנו, להתפתח. פרופ' פרדריקסון, מתמחה למעלה משני עשורים במחקר בתחום של רגשות חיובים. לכולנו ברור שהרבה יותר […]

הפוסט לשפר את הרגע הזה הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>

מה יכול לשפר את הרגע הזה?
לקראת סוף השנה ותחילתה של השנה החדשה, הרבה פעמים מדברים אתנו על רשימת התכניות והחלומות לשנה הבאה, לתכנן את העתיד, כדי שיהיה לנו יעד ברור לשאוף אליו, שייתן זריקת מוטיבציה להגשים את עצמנו, להתפתח. פרופ' פרדריקסון, מתמחה למעלה משני עשורים במחקר בתחום של רגשות חיובים.
לכולנו ברור שהרבה יותר נעים להרגיש שמחה אושר והתרגשות מאשר עצב כעס ודכדוך, לכאורה אין פה הרבה מה לחקור. מסתבר שלפי המחקר של פרופ' פרידרקסון רגשות חיובים חשובים מאוד מבחינה אבולוציונית.
לרגשות חיובים יש השפעה רחבה הרבה יותר מאשר התחושה הרגעית הנעימה. יש להם תפקיד משמעותי בהתפתחות ובהישרדות שלנו. לא פחות מאשר לפחד [שנועד כידוע לשמור עלינו בחיים].
פרופ' פרידרקסון מצאה שככל שאנחנו חווים ושמים לב יותר לרגשות החיובים היומיומיים שלנו, תפיסת המציאות שלנו מתרחבת, היצירתיות, יכולת פתרון בעיות ושלל יכולות ומשאבים קוגנטיבים חשובים מאין כמוהם, מתפתחים ומתחזקים אצלנו, מאפשרים לנו להתמודד טוב יותר עם כל סיטואציה שאנחנו נקלעים אליה, ובשורה התחתונה תורמים תרומה משמעותית לחוסן הנפשי, להתפתחות ולהצלחה שלנו.
לכן, טוענת פרופ' פרידרקסון, יש חשיבות עליונה לפתח את המודעות שלנו והיכולת שלנו לחוות רגשות נעימים בכל רגע נתון.
יש שלל דרכים לפתח את היכולת החשובה הזאת – חקר המחשבות וטכניקות לויסות רגשי, מדיטציות, השקעה במערכות יחסים משמעותיות, בקיצור כל פעילות שגורמת לנו הנאה.
אפשר להתחיל מלשאול את עצמי, מה אני מרגישה עכשיו, ואם אני מרגישה רגש לא נעים, מה הדבר שאני יכולה לעשות עכשיו כדי לשפר ההרגשה שלי כרגע.
עצם תשומת הלב לרגש הנעים כרגע עושה את העבודה. בוודאי שלפעול כדי לשפר את הרגש שלי, במקרה שהוא לא נעים, עושה עבודה.
מספיק שאני נותנת תשומת לב, שם ומקום, לרגש הנעים, כי רגש נעים יכול להיות מאוד "שקט", הוא לא "צועק" כמו כעס עצבים ותסכול, לכן הרבה מאוד פעמים קל לפספס אותו.
נסי את זה עכשיו, ואולי תשקלי גם לשים לעצמך תזכורת בטלפון לעשות תרגול כזה פעמיים שלוש ביום, ותראי איך זה גורם לך להרגיש.
אם תתמידי לעשות את זה, תגלי שזה תומך ומאפשר את הגשמת רשימת החלומות והיעדים השנתית שלך.
מה את אומרת?

הפוסט לשפר את הרגע הזה הופיע לראשונה ב-יעל טומשין.

]]>
https://tomashinyael.co.il/%d7%9c%d7%a9%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%92%d7%a2-%d7%94%d7%96%d7%94/feed/ 0