בדידות היא אחת החוויות האנושיות העמוקות, והמדוברות בשנים האחרונות, כסוג של מגיפה שמתפשטת בקרב אנשים רבים בעולם, ולעיתים קרובות, אנו תופסות את הבדידות כמצב חיים – כעובדה במציאות שלנו. ההבנה המשחררת היא שבדידות היא לא באמת עובדה במציאות, אלא בעצם רגש, ממש כמו שמחה, כעס או פחד.
מרגישה שלא רואים אותך? שינוי דפוסים רגשיים מתחיל מבפנים
תחושת בדידות רגשית היא לא מציאות – היא הרגל פרשנות. רבים מאיתנו מפרשים אירועים יומיומיים כהוכחה לכך ש"לא רואים אותנו", אבל האמת היא שהמוח פשוט מחפש לאשר את מה שהוא כבר מכיר. במאמר נגלה איך להתמיר דפוס רגשי מגביל, כיצד ללמוד להרגיש נראות ולהפוך אותה לחלק טבעי מחיינו. שינוי מתחיל בראייה עצמית ובפיתוח הרגלים רגשיים חדשים
בדידות היא סימן של הגוף, ממש כמו כאב, צמא, רעב ועייפות, סימן לזה שצורך הישרדותי שלנו לא מתמלא – צורך בחיבור אנושי משמעותי. פעם בעבר הלא כל כך רחוק, לפחות במונחים אבולוציוניים, חיבור אנושי היה אחד המפתחות החשובים להישרדות – חיינו בקהילות והיינו תלויים זה בזה ובלהקה שלנו
תחושת בדידות מצמצמת לנו את הפרספקטיבה ומחזיקה אותנו במודעות מתמשכת של הגנה עצמית.
אם אחרי מיליון שיחות הוא/היא עדיין ממשיכים עם ההרגל להשאיר את הגרביים על הרצפה במקום לשים אותם בכביסה, מה זה אומר?
יכול להיות שזה אומר שאת או שמערכת היחסים אתך לא מספיק חשובים להם.
